TALK TO US דברו אתנו

Have something to say? We would like to hear from you!

יש לכם משהו לאמר לנו?  אנחנו נשמח לשמוע מכם



123 Street Avenue, City Town, 99999

(123) 555-6789


You can set your address, phone number, email and site description in the settings tab.
Link to read me page with more information.

Blog בלוג

Life of O. Ambash, French-Israeli teenager, ruined by Welfare Authority

Simon Holzman

On July 4th, 2011, the welfare services took O. Ambash from her parents' home, her entire family arrested and her father imprisoned. The French and Israeli girl was 8 when she was taken to a welfare institution.

The mother, Ilana, had to fight for years to get permission to visit her six minor children, all of whom were taken to welfare institutions, and to talk to them on the phone once a week.

In September 2015, Ilana was forced to travel to France for a treatment of I., one of her sons, who suffered severe post-traumatic stress disorder following police investigations and abuse by welfare institutions for four years. Ilana and her son lived in France for nine months. The welfare took the opportunity to organize, in the absence of Ilana and without her knowledge, a hearing in court. As a result of the discussion in her absence, her parental right, her guardianship regarding her three small daughters, who are still in welfare institutions, was revoked. The judge ruled that there shall not be any direct or indirect contact between the father or the mother and the minors.

While she was in France, whenever Ilana tried to get her daughter on the phone, the social workers shrugged off responsibility and referred her to the welfare officer who hung up the phone every time she called. The social workers told O, who was only 12 years old, that her mother abandoned her and even erased her from her identity card.

Since the separation of Ilana from her children, in 2011, Ilana was particularly worried about her daughter O, who had a medical problem requiring regular hospital monitoring. The social workers of the welfare did not take O for medical follow-up for three years!

When O was 14 years old she fled twice from the institutions in which she was placed after  complaining of suffering and being in an improper and dangerous relationship with the welfare officials and the other workers of the institution. 

Ilana has recordings of conversations supervised by a social worker, in which O cries to Ilana and says: "Mother this place is hell! Really hell!"

In another conversation: "Have you ever heard of a little girl who wants to commit suicide?    I want to commit suicide in the shower."

When O escaped for the second time, she was found three days later, on May 17th, 2017, in a settlement  next to Jerusalem, some 200 kilometers far from the institution she was interned in, lying on the ground when she was unconscious, and her entire body was full of bruises. 

The hospital immediately gave her an AIDS vaccine. When O woke up, with a hemiplegia on her left side, she needed a wheelchair because she could not stand or walk or speak.

On June 7th, 2017, one of Ilana's eldest daughters informed her that O had been hospitalized for a week and a half already and urgently had to undergo a dangerous operation on her head and spinal column. The welfare officer did not inform Ilana, and to this day refuses to give the mother information about what happened to her daughter from the day she fled the closed institution until she was in such a difficult situation.

Ilana immediately arrived at the hospital and quickly informed the doctors about the fact O was hemophiliac. If they hadn’t been informed, O. could have died during the operation. A little later, the social worker shouted at Ilana in the corridors of the department and called for the guards to chase her away.

The welfare officer was not afraid to approve a very complicated and dangerous surgery - without the mother's knowledge.

The welfare officer forbade Ilana to approach her daughter O before and after the operation, forbade her to speak to her on the phone or to contact her in any way.

* It should be noted that Ilana checked an expert medical consultant who could provide the best treatment in the condition of O and where it would be recommended to do the operation, and he said that no doubt she should be transferred to Schneider Children's Medical Center, which is qualified and specialized in what  O needs. The legal guardian and the welfare officer objected strongly to transfer O to Schneider Children's Hospital and slandered the mother in court with documents that mislead the judge.

The surgery was scheduled for Wednesday, June 14th, between 8:00 and 12:00 am at Hadassah Ein Kerem Hospital in Jerusalem.

At 11:00 am, the surgery had not yet started, since O's legal guardian was not present at the hospital and was not available on the phone, and forgot to sign the consent to the operation. The operation of the head and spine, which was urgent, delicate and extremely dangerous, took place between 11:45 and 15:45.

On the day of the operation, Ilana waited in the corridors of the hospital as close as possible to her daughter, when no welfare officer or legal guardian came to accompany O, 14 years old, in this difficult situation.

After the surgery, and in the absence of the social workers of the welfare officer, Ilana stayed all night at O's bed.

O, who vomited blood and suffered from severe headaches, was calmed by morphine and her mother's presence.

On Thursday, June 15th, at 9:00 am, the welfare officer arrived at the hospital and expelled Ilana with shouting and violence from the room in front of her daughter, O, who told the welfare officer : "Why and where were you yesterday during my operation?"

The welfare prevented the transfer of medical documents to Ilana, as well as the police report on the signs of the recent abuse O had gone through.

The only document that Ilana obtained from the hospital is a psychological medical report which tells us that O said that she ran away from the boarding school because they had hurt her, and when she heard a police car she started to run away in panic because she was afraid that she would be caught and taken back to boarding school and then she fell to the ground.

Until the moment she fell and until she was found three days later, beaten all over her body and with a burn wound on the palm of her hand – we do not know what kind of abuse she had suffered, how and by whom.

Since O's  first surgery, her mother is forbidden to have any contact with her. The social worker and the welfare officer made sure to banish Ilana from the hospital, and gave instructions to the hospital's guards not to allow the mother to enter the hospital.

The mother submitted requests to court, and they decided that the welfare officer would arrange supervised meetings once a week, but unfortunately, the welfare officer was careful systematically not to answer Ilana's phone calls, and when Ilana called from other telephones she would first answer and hang up the phone as soon as Ilana identifies, or immediately after she slams Ilana with angry and humiliating shouts.

O asked her mother to accompany her during this difficult period, and her older sisters supported this request. But the welfare officer and the social worker make sure to cause frustration, anxiety and despair to the young girl.

On July 19th, 2017, O had to undergo another operation because the former apparently did not succeed...O then needed rehabilitation in Alin Hospital and additional help...

During these four critical months, the welfare officer allowed Ilana only one visit, in the hospital, under the supervision of a social worker and for only half an hour (!) with the prohibition to inquire about her family. 

On Januar 4th, 2018, O had to undergo her third complicated and dangerous three hour surgery. After lawyer Yossi Nakar had requested it from the Judge, Ilana was allowed to spend one hour with her daughter, in the hospital, before surgery. 

 Shuli Garson, responsible of the Ambash children in the Welfare, called lawyer Yossi Nakar and  threatened to have Ilana Ambash,, mother of O, arrested if she approaches her daughter after surgery . Shuli Gershon also prohibited the nurses and the doctors from communicating any medical information to the mother.

5/1/18, Denis Champêtre  

Maintenant, il apparait clairement pourquoi les services sociaux de Jérusalem étaient sur leurs pattes arrières pour empêcher une rencontre à l'hôpital, entre la mère et sa fille, avant et après son intervention chirurgicale. Comme je l'ai écrit, la jeune fille a été grièvement blessée lorsqu'elle a fugué du pensionnat où l'on placée ses tuteurs, les services sociaux. C'est une terrible atteinte, physique et mentale ; sa peau était couverte de bleus et de brûlures de cigarettes. Lorsque la mère l'a appris elle a immédiatement été porté plainte au commissariat de police Moriah, à Jérusalem, le 13.6.17 à 21: 33 (n° 257930/2017). Une telle plainte aurait du ébranler les fondations et pousser les policiers à enquêter dans toutes les directions. Mais des forces de police corrompues par les instructions des services sociaux ont clos le dossier, arguant qu'il n'y a avait pas eu crime, au lieu de pourchasser les responsables et de les traduire en justice. Aucune mesure d'enquête, même la plus minimale, n'a été engagée. La clôture du dossier a été faîte par le surintendant Shadi Abu Tarif, commandant du Département des enquêtes de police Moriah (Rmh "m) quelques heures après la plainte, le 14/06/17 (au matin). Certes les victimes des services sociaux ne forment pas un lobby puissant comme ceux que soutiennent les médias, comme, par exemple, les victimes d'Alon Kastiel qui ( à juste titre) se servent des médias pour crier leur douleur. Avec une mère tenue à distance et au secret on peut éviter la divulgation de la vérité, on peut l'empêcher d'obtenir les informations concernant la gravité des abus subis par son enfant alors qu'elle se trouvait sous le tutelle des services sociaux. Ce n'est qu'hier, par hasard, que la mère a appris de la bouche d'une parente qui avait précédemment niée cette information, la gravité des dommages et des souffrances endurées par la mineure. C'est ainsi.

ב -4 ביולי 2011 שירותי הרווחה הוציאו את א' אמבש מבית הוריה, כשכל משפחתה נעצרה ואביה נכלא. הילדה היתה בת 8 כאשר נלקחה למוסד של הרווחה.

האם, אילנה, הייתה צריכה להילחם במשך שנים כדי לקבל רשות לבקר את 6 ילדיה הקטינים, שכולם נלקחו למוסדות של הרווחה, ועל מנת לדבר איתם בטלפון פעם בשבוע.

בספטמבר 2015 נאלצה אילנה לנסוע לצרפת כדי לטפל ב-מ', אחד מבניה, שסבל מהפרעות פוסט-טראומטיות חמורות בעקבות חקירות המשטרה והתעללויות במוסדות הרווחה במשך 4 שנים. אילנה ובנה התגוררו בצרפת במשך 9 חודשים. הרווחה ניצלה את ההזדמנות לארגן, בהיעדר אילנה וללא ידיעתה, דיון בבית המשפט. בעקבות הדיון בוטלה זכותה ההורית, אפוטרופסות, בנוגע לשלוש בנותיה הקטנות שעדיין מוחזקות במוסדות הרווחה. השופט קבע איסור קיום קשר ישיר או עקיף של האב או של האם עם הקטינות.
במשך שהייתה בצרפת, בכל פעם שאילנה ניסתה להשיג את בתה בטלפון, העובדות הסוציאליות התנערו מאחריות והפנו אותה לפקידת הסעד שניתקה לה את הטלפון בכל פעם. העובדות הסוציאליות סיפרו לא', בת ה -12, שאמה נטשה אותה ואף מחקה אותה מתעודת הזהות שלה.

מאז שהפרידו את אילנה מילדיה, בשנת 2011, אילנה דאגה במיוחד לבתה א', שהייתה עם בעיה רפואית הדורשת מעקב שוטף בבית החולים. העובדות הסוציאליות של הרווחה סרבו לקחת את א' למעקב הרפואי הנדרש - במשך שלוש שנים !
א' בת ה-14 ברחה פעמיים מהמוסדות שבהם היא נכלאה, אחרי שסבלה והתלוננה במשך שנות שהותה על יחס בלתי הולם ומסוכן כלפיה מעובדי המוסד ונציגי רווחה. לאילנה הקלטות של א' משיחות בפיקוח של עובדת סוציאלית, בהן א' בוכה לאילנה ואומרת: "אמא זה גיהנום פה ! גיהנום !"
ובשיחה אחרת: "שמעת פעם על ילדה קטנה שרוצה להתאבד ?! רוצה להתאבד במקלחת !"

בבריחה השנייה, מצאו את א' רק אחרי שלושה ימים, ב- 17 במאי 2017, בישוב מרוחק כ-200 ק"מ מהמוסד הסגור, שרועה על הארץ, כאשר היא מחוסרת הכרה, וכל גופה מלא בחבורות. בבית החולים קיבלה מיד חיסון נגד איידס. כשהתעוררה, עם 'המיפלגיה' בצדה השמאלי, היא הזדקקה לכסא גלגלים כיוון שלא יכלה לעמוד או ללכת והתקשתה מאד בדיבור. ב -7 ביוני 2017, אחת מבנותיה הגדולות של אילנה הודיעה לה שא' נמצאת בבית החולים כבר שבוע וחצי, ועליה לעבור ניתוח מסוכן בראש ובעמוד השידרה באופן בהול. פקידת הסעד לא הודיעה על כך לאילנה ועד עצם היום הזה מסרבת להעביר לאם מידע אודות מה שקרה לבתה מיום שברחה מהמוסד הסגור ועד שנמצאה במצב קשה כל כך.

אילנה הגיעה מיד לבית החולים ומיהרה לידע את הצוות הרפואי שבתה סובלת מקרישת דם, הרופא אמר לאילנה שאם היא לא הייתה מודיעה להם על כך, א' הייתה עלולה למות ח"ו בניתוח. קצת אחר-כך, העו"ס צעקה על אילנה במסדרונות המחלקה וקראה לשומרים לסלקה משם.

פקידת הסעד לא חששה לאשר ניתוח מסובך ומסוכן מאד - ללא ידיעתה של האם.. פקידת הסעד אסרה על אילנה להתקרב לבתה א' לפני ואחרי הניתוח, אסרה עליה לדבר איתה בטלפון או ליצור קשר איתה בצורה כלשהי.

*לציין שאילנה בדקה עם יועץ רפואי מומחה לגבי מצב א' והיכן מומלץ לנתחה, והוא אמר שללא ספק להעבירה לבית החולים שניידר שמוכשר ומתמחה במה שהייתה זקוקה לו א'. האפוטרופוס לדין ופקידת הסעד התנגדו בתוקף להעביר את א' לבית חולים שניידר והשמיצו את האם במסמכים לבית משפט המטעים את דעת השופט.

הניתוח נקבע ליום רביעי, 14 ביוני בין השעות 8.00 עד 12.00 בבית החולים הדסה עין כרם בירושלים.
בשעה 11:00 בבוקר, הניתוח עדיין לא התחיל, כיוון שהאפוטרופוס של א', לא נכחה בבית החולים ולא הייתה זמינה בטלפון, ושכחה לחתום על ההסכמה לניתוח. הניתוח של הראש ושל עמוד השדרה, שהיה דחוף, עדין ומסוכן ביותר, התקיים לבסוף בין השעות 11:45 עד 15:45. אילנה ביום הניתוח המתינה במסדרונות של בית החולים, קרוב ככל האפשר לבתה, כאשר אף נציגות רווחה או אפוטרופסות לא טרחו להגיע ללוות את א' במעמד קשה זה. לאחר הניתוח, ובהיעדר העובדות הסוציאליות של הרווחה, אילנה נשארה כל הלילה ליד מיטתה של א'. א', הקיאה דם וסבלה מכאבי ראש עזים, נרגעה על ידי מורפיום ונוכחותה של אמה. ביום חמישי, 15 ביוני, בשעה 9:00 בבוקר, הגיעה פקידת הסעד לבית החולים וגירשה את אילנה בצעקות ואלימות מהחדר, לעיני בתה א', שאמרה לפקידת הסעד בנזיפה: "למה ? ואיפה את היית אתמול בניתוח שלי ?!"

הרווחה מנעה את העברת המסמכים הרפואיים לאילנה וכן את דו"ח המשטרה על סימני ההתעללויות הטריים שנמצאו בא'. במסמך היחידי שהצליחה אילנה להשיג מבית החולים, דו"ח רפואי פסיכולוגי, ניתן ללמוד כי א' סיפרה שברחה מהפנימייה כיוון שהם פגעו בה בנפש, וכאשר שמעה ניידת משטרה רצה בבהלה כי פחדה שיתפסו אותה להחזירה לפנימייה, ונפלה. מרגע שנפלה ועד שנמצאה שלושה ימים אחרי, מוכה בכל גופה ועם כוויה בכף יד – לא ידוע איזו התעללות עברה, איך ועל ידי מי. מיום הניתוח של א' אוסרים על האם כל קשר עם בתה א' שזקוקה לה בזמן קריטי שכזה. העו"ס ופקידת הסעד דאגו לסלק את אילנה מבית החולים, ונתנו הוראה לשומרים של בית החולים לא לאפשר לאם כניסה לביה"ח.. האם הגישה דרך עורך דינה בקשות לבית המשפט, שקבע שפקידת הסעד תסדר פגישות בפיקוח פעם בשבוע, רק שלמצער – פקידת הסעד מקפידה לא לענות לאילנה באופן שיטתי, וכאשר אילנה מתקשרת מטלפונים אחרים והיא עונה, מיד כאשר אילנה מזדהה, מנתקת לה פקידת הסעד את הטלפון בגסות או מיד אחרי שמטיחה באילנה שלל צעקות נרגזות ומבזות..
א' ביקשה שאמה תלווה אותה בתקופה קשה זו, ואחיותיה הגדולות תומכות בבקשה זו. אך פקידת הסעד והעוזרת הסוציאלית דואגות לגרום לקטינות תסכול, חרדה וייאוש.
בתאריך 19/7/17 נערך ניתוח נוסף ל א' מכיוון שהראשון ככל הנראה לא הצליח... ייתכן שאם לא הייתה מתעקשת פקידת הסעד והאפוטרופא לדין לא להעבירה לשניידר, זה לא היה קורה...מעתה תזדקק א' לשיקום בביה"ח אלין ולעזרים נוספים...

במשך ארבעה חודשים קריטיים אלה, פקידת הסעד קבעה לאילנה ביקור אחד בלבד עם א', בבית החולים, בפיקוח עו"ס ולחצי שעה בלבד (!) עם איסור לדבר על המשפחה שלה או להתעניין בשלום אביה, ומאז אותו ביקור היא ממשיכה לא לענות לטלפונים של אילנה ולעורך הדין ולא מאפשרת ביקור נוסף.

ביום 4 לינואר 2018 א' עברה את הניתוח השלישי המסובך והמסוכן שלה. 3 שעות של ניתוח.
אחרי שעו"ד האם, יוסי נקר, הגיש בקשה לשופט הנוער, הסכימה פקידת הסעד, שולי גרסון, לאפשר לאילנה ביקור עם בתה א', לשעה ועם פיקוח. לפני הניתוח. מוקדם בבוקר.
שולי גרסון פקידת הסעד התקשרה לעו"ד יוסי נקר ואיימה שתזמין משטרה לאילנה אם תתקרב לבתה אחרי הניתוח.
שולי גרסון גם הורתה לצוות הרפואי לא לתת לאילנה גישה למידע רפואי על בתה.

דניס שמפטר

Lawyer Yossi Nakar, Facebook, 4/1/18


GLZ Radio, Israel, 7/1/18

Omission : a 14 year old boarding school girl was finally found, unconscious, 3 days after she had run away from welfare's boarding school. Her body was full of  bruises and cigarette burns, significant suspicion of rape. Who is responsible for her fate? Her mother calls for help in a conversation with journalist Yael Dan, on GLZ radio, in which police and welfare responses are exposed. Policeman says " social welfare, a few hours after the mother's complaint, told us to close the case because nothing criminal had happened. " 

Radio GLZ,  Israel 7/1/18

Omission : une pensionnaire de 14 ans retrouvée, inconsciente, 3 jours après qu'elle se soit enfuie de l'internat où l'avaient placées les Services Sociaux. Son corps était couvert de bleus et de brûlures de cigarettes, suspicion significative de viol. Qui est responsable de son sort? Sa mère appelle à l'aide dans une conversation avec la journaliste Yael Dan, sur la radio GLZ. Les services sociaux et la police sont invités à répondre.Le policier dit que "les Services Sociaux, quelques heures après que la mère ait porté plainte, ont donné orde de clore le dossier car rien de criminel ne s'était produit ".

מחדל: ילדת פנימיה נמצאה ללא הכרה עם כוויות סגריות וחשד לאונס

הילדה נעדרה במשך כ-3 ימים, וכשסוף סוף נמצאה - גופה היה חבול בכוויות מסיגריות וחשד משמעותי לאונס. מי אחראי לגורלה? אמה קוראת לעזרה בשיחה עם יעל דן, בה נחשפות תגובות המשטרה והרווחה.


Lawyer Yossi Nakar, Facebook, 8/1/18

Now it becomes clear to us why Jerusalem's ministry of welfare was on its hind legs to prevent a meeting between the mother and her daughter in the hospital, before and after the operation. As I wrote, the girl was very badly hurt when she was taken in custody and the social services were in charge of her. We are talking about a terrible physical and mental injury and to make it yet worse even cigarettes were extinguished on the skin of the minor.

When the mother was informed about this crime she immediately went to the Moriah Police Station in Jerusalem to file a complaint, on 13.6.17 at 21:33 (PELE 257930/2017)

Such a complaint was supposed to shake the foundations and to cause the police to investigate and check every possible direction. But a corrupt police that receives orders from the ministry of welfare and / or acts in symbiosis with the welfare immediately closes the complaint, claiming there is "no guilt", rather than trying to locate the perpetrators and prosecute them, rather than locating those who are responsible for hurting the girl so badly when the ministry of welfare was in charge of her well-being. 

Not even the least investigative action was taken. The closing of the complaint was made by Superintendent Shadi Abu Tarif, the commander of the Moriah Police Investigation Office, a few hours after the complaint had been filed on June 14th, 2017 (in the morning)

Because the welfare victims do not have as strong a lobby in the media, as for example the victims of Alon Kastiel (and rightly so) who turned the media into cries of pain. 

The prevention of meeting with the mother so far has managed to prevent the full disclosure of the truth, since this prevented her from receiving information on the extent of the harm that was done to the minor, taken in custody and being taken care of by the ministry of welfare. Only yesterday, at random, did the mother learn from a slip of the mouth of a relative who had previously denied information about the severity of the damage done to the minor and the sufferings she went through.

That's how it is


Simon Holzman


Majdi Forum invites the "Ambash Ladies".

Save the date : Friday, 27.10.17 at 14:00, 

We will hear their story .

Four friends living together, loving the same man, Daniel Ambash, their common partner .
They are fighting to release Daniel Ambash, unjustly jailed because of his family framework.
At the meeting, the discussion will focus on equal rights of women in the State of Israel : are they allowed to choose their own way of life ?

What does the law determine regarding non conventional family frameworks ?

speakers: The 'Ambash Ladies', Prof. Esther Herzog Ben-Tal, lawyer Yossi Nakar

Majdi Forum invite les "Ambash Ladies".

Réservez la date : Vendredi 27.10.17 à 14h00.

Nous écouterons leur histoire.

Quatre amies vivant ensemble, aimant le même homme, Daniel Ambash, leur partenaire commun.
Elles se battent pour libérer Daniel Ambash, injustement emprisonné à cause de son cadre familial.
Lors de la réunion, la discussion portera sur l'égalité des droits des femmes dans l'Etat d'Israël, sont -elles autorisées à choisir leur propre mode de vie ?

Que dit la loi des cadres familiaux non conventionnels ?

 intervenants : The 'Ambash Ladies', Prof. Esther Herzog Ben-Tal, l'avocat Yossi Nakar

Forum Majdi: Ambash LAdies, Oct. 2017.png

Video of Ambash Ladies invited for a conference in Majdi Forum, Kfar Saba, October 2017

Majdi Forum, Ambash Ladies, Esther Herzog Ben-Tal.png

צפה ב-'איך סטיות מיניות של עיתונאים מובילות לשפיכות דמים / נשות אמבש' ב-YouTube

Simon Holzman

Journalists and police officers personally brought to justice, accused of treachery (revealing defense secrets), corruption, rape, peddle rumors in the Media against the Ambash  Family, before the trial started, without bringing the world proof, YouTube, October 2017

Avant que ne débute le procès, des journalistes et policiers, personnellement mis en cause par la justice, accusés de traitrise ( révélation de secrets défense ), de corruption,  de viols,  colportent des rumeurs dans les Médias contre la famille Ambash sans apporter la moindre preuve, YouTube, Octobre 2017

The Ambash Ladies interviewed, in their home, by journalist, Amnon Levy , famous program "True Faces" on Israeli Channel 10, June 2017

Simon Holzman

Behind-the-scene pictures of the program "True Faces", Channel 10. "True Faces" dealt with the issue of bigamy / polygamy. The Ambash Ladies were invited even though their way of living with Daniel Ambash did not fall under the definition of polygamy.The legal prohibition of polygamy in Israel forbids anyone to have several simultanious official weddings registered by the State as civil/religious marriages. But there is no prohibition for joint life between consenting adults. Daniel Ambash is the partner of the Ambash Ladies. " We chose to live with our friends, in the same home, our non conventional love for Daniel. " Ambash Ladies


Amnon Levi: I'm pinching myself ... So let's start from the beginning... None of you is the first wife. A man proposes to become your partner and he is already married and has more than one wife...
Shiran Ambash : It's really not our story ! Aderet Ambash: We'll stop you right now, it wasn' t at all like this… it was just the opposite !
(Everyone laughs)
Amnon Levi: Poor Daniel, how did he manage with all of you ? …Interesting ! interesting ! and incomprehensible to me ... You are charming, I must admit, and you really don't look like battered women ! ... I wish the phone call will be from who you expect it to be. And that your truth will be the one the Supreme Court will adopt.

Sept. 2017. A new video about Daniel Ambash's kangaroo trial.

Simon Holzman

Kangaroo Trial is a documentary film about an Israeli trial.

What is a "decent society"? Do women, in the State of Israel, have the right to chose their own way of life?

Produced in 2017 by R2DIP, a European Association - thanks to the International Support Committee to the Artist Daniel Ambash and to the International Support Committee to the teenager Israel Ambash - this video raises important questions . It also denounces, with supporting evidences, a trial based on false testimonies violently instigated by the Israeli authorities (police, welfare, prosecutors) along with a media lynching.

Kangaroo Trial, film documentaire, a pour sujet un procès israélien.

Qu'est qu'une "société décente"? Les femmes ont-elles le droit, dans l'État d'Israël, de choisir leur propre mode de vie?

Produite en 2017 par l'association européenne R2DIP - merci au Comité International de Soutien à l'artiste Daniel Ambash et au Comité International de Soutien à l'adolescent Israel Ambash - cette vidéo soulève d'importantes questions . Elle dénonce aussi, preuves à l'appui, un procès fondé sur de faux témoignages violemment incités par les autorités israéliennes (police, services sociaux, procureurs) parallèlement à un lynchage médiatique.


Simon Holzman

Attorney YOSSI NAKAR holds an LLB degree from the College of Management and has a law firm specializing in criminal and civil law. He is one of the Israeli leading lawyers in the field of representation of children and parents facing the welfare and the education system.
In september 2017, YOSSI NAKAR agreed to represent two Ambash Ladies, the two mothers : Ilana and Azamra.
12/09/17, Yossi Nakar posts on Facebook : "The prosecution did not claim in the criminal case against Daniel Ambash that it was a cult. In the context of this story we see a very inappropriate conduct by the welfare system, the police and the court system to the point of perversion of justice." Read more...

נפגש עם נשותיו של דניאל אמבש.
חד וחלק אני סבור כי נגרם להן עוול גדול מאד ובדעתי לסייע להן בכל יכולתי.
לא מדובר בכת, הפרקליטות לא טענה בתיק הפלילי נגד דניאל שמדובר בכת.
יש בסיפור התנהלויות קשות מאד של מערכות הרווחה, המשטרה והמשפט עד כדי עיוות דין.
ראיתי סרטונים של התעללויות של חוקרי המשטרה בילדי המשפחה, ראיתי ראיות כתובות על שיחוד עדים ממש על ידי המשטרה במתנות ובמזומנים ( ממש יש ראיות).
מעל הכל, הפרקליטות הגישה נגד נשות דניאל אמבש כתב אישום שקרי, דימיוני, הזוי, ממנו נסוגה הפרקליטות, אך אותם אישומים שנמחקו, לאחר שהחלה שמיעת הראיות והתגלו העדויות השקריות, אך בעוד נשות אמבש זוכו מהאישומים הקשים, הורשע דניאל אמבש באותם אישומים שיוחסו למעורבות נשות אמבש. אבסורד של ממש. נשות אמבש אינן נשות גואל רצון, ילדי אמבש היו מאושרים ושמחים בטרם החליטה המדינה להתערב. ראיתי הוכחות על ילדים שמחים ומאושרים. לא מדובר בנשים שהיו בשבי, לא מדובר בנשים שהיו תחת שליטה מחשבתית, מדובר בנשים אינטליגנטיות מאד שבחרו לחיות את חייהן באופן שבחרו, באופן גלוי. נשות אמבש ראויות להגנה מכל אשה שחושבת שהיא פמיניסטית. 
אני מאמין בזכות האדם לבחור את דרך חייו. אם Esther Ben-tal סבורה שנגרם לנשות אמבש עוול גדול, אז בהחלט שגם אני, יבחוש בן שלולית, סבור כך. עדכונים יגיעו. מבטיח.
ככל שאני צולל בתיק אמבש, ואני צולל, הולך ומתגלה גודל העוול. פשוט חרטטו את בית המשפט בתחילת הדרך לפני שבע שנים בעובדות לא מבוססות. התזה הפכה לעובדה מצפה מאנשים הגונים בעיני עצמם, לא לעמוד מנגד מול החרפה.
יום שלם יושב עם הנשים. ברורות, הגיוניות, מאמינות, מסבירות, מנומסות. אין שום דבר שיכול להצביע על תנאי שבי, שליטה מחשבתית או ניצול. משפחה מורכבת, מסוג מסוים, לא סטנדרטי, לא רגיל, לא מומלץ על ידי, אבל משפחה עם הרבה שמחה ואושר. מי אני שאשפוט.
איזה עוול.
כמה אטימות וסטיגמה של המערכת. מערכת שמתחפרת בעמדה מהרגע הראשון ולא מוכנה לראות את העולם בצבעים. הכל שחור או לבן. מעורבות חוקר הילדים הספציפי, המוכר לי אישית, שבתיק אחר לחלוטין החליט מדימיונו כי ילדה בת 15 מנצלת מינית ילד מפגר בן 12, לא מפתיעה אותי בכלל.
אדם שבית המשפט אמר עליו שהוא נוטה להזדהה עם הנחקר על ידו.

תגובה סיכמתי את הכרעת הדין וגם ראיתי את הסרטונים שכמה שמילדיו של דניאל הקליטו בזמנו בעצמם כמו כן מכתבים שאותם בני בית שלצערינו הפכו להיות עדי תביעה כתבו ושבהם הזהירים שכל הטענות נגד דניאל שהם אמרו שקריות ושהכריחו אותם לספר אותן תחת איומים של לשבת בבית הסוהר או להיות כלוא באיזו פנימיה. ראיתי בסרטון איך החוקר שואל ילד לגבי "דינים" והילד לא מבין על מה מדבר ושואל רק: "מה זה?" והדבר כבר מעורר חשד שמדובר בהאשמות שהומצאו ולא בעובדות שהיו. אך כדי להתעורר מהתמימות הזאת, אולי כדאי להקשיב לשיחה על "טעויות שיפוטיות" עם עו"ד פלדמן שיש לו הרי הרבה ניסיון ושראה חקירות רבות במשפטים פליליים ושהסיק את המסקנה כגלקמן:
"כשפוגשים חשוד אפשרי החוקרים כבר בתחילת דרכם מפתחים איזה רעיון, מאמצים פתרון שלדעתם מתאים למקרה ולמעשה לא משאירים אופציות נוספות פתוחות, הם ננעלים על תפיסה אחת והם הולכים איתה עד הסוף ועלולים לגרום לאותו חשוד לומר דברים שבעצם בינם ובין המציאות אין ולא כלום רק בגלל אותה תפיסה. אדם פשוט אין בכוחו להתייצב מול מערכת שבנתה רעיון שלם שיכול להיות מבוסס על תלונה אחת בלבד וקובעת את אשמתו של אדם מראש. כשמדובר בלמצוא את ראיות האמת, המשטרה נעולה על התפיסה שבתפקידה למצוא ראיות מפלילות ותומכות ברעיון הראשוני הנ"ל המבוסס על התלונה במקום למצוא את הראיות האובייקטיביות המבררות את העניין." זה שילדיו הבוגרים עכשיו לצערינו הולכים נגדו לא צריך להפתיע: במצבו הנוכחי של דניאל הוא לא יכול לתת להם כלום, כפי שילדים נוהגים לצפות מהורה. במקום זה, הרשיויות שתומכות באותם ילדים כמובן מעודדים אותם (ומן הסתם זאת לשון עדינה מדי) לנתק קשר עם האב, אחרי שאיזה בית משפט אחד ולפניו התקשורת הגדירו אותו כ"ראש כת מסוכן". הפסיכולוגים יוכלו לאשר שאצל זוגות שבהם אחד מתעלל בשני, הילדים מצדיקים את הצד המתעלל ולא את הצד החלש אלא מתביישים מהצד החלש ומצטרפים לחזק. ומי שמתעניין בתחום הוצאת ילדים מביתם בטח גם נתקל במושג של ניכור הורי, שמוסדות, שמם "הצד החזק" באותו מצב יודעים היטב איך באופן שיטתי להסית ילדים נגד הוריהם, שהם לעתים קרובות מוגדרים בתור "אנשים עם רמה סוציואקונומית נמוכה" שבשוליים של החברה. העובדות מדברות בעד עצמן.

Yossi Nakar posts on Facebook

Meeting with Daniel Ambash's parteners : I believe that they have suffered a great injustice and that I should help them with all my might.
The prosecution did not claim in the criminal case against Daniel that it was a cult.
In the context of this story we see a very inappropriate conduct by the welfare system, the police and the court system to the point of perversion of justice.
I have seen videos of police abuse of family members by police investigators. I have seen written evidence that witnesses were bribed by the police with gifts and cash (there are concrete proofs).
Above all, the State Prosecutor's Office filed a false, imaginary, delusional indictment against the women of Daniel Ambash, but the same charges were deleted after the hearing of the evidence and the false testimonies were revealed. But while Ambash's ladies were acquitted of the harsh charges, Daniel Ambash was convicted of the same charges. A real absurdity.
The Ambash Ladies were not the wives of the so-called Goel Ratzon, the children of Ambash were happy children before the state decided to intervene. I saw several proofs that the children had a happy childhood.
These are not women who were in captivity. They are not women who were under the control of thought. They are very intelligent women who chose to live their lives in the way they chose to live, openly.
The Ambash Ladies deserve protection from any woman who thinks she is a feminist.
I believe in man's right to choose his way of life.
(If Esther Ben-Tal thinks that the Ambash Ladies have suffered a great injustice, then I too, Yevush, the son of a puddle, think so.
Updates will arrive. Promise.)
The more I dive into the Ambash case, and I dive, the more I discover the injustice that has been done. They simply confused the court from the beginning on some seven years ago with unfounded facts. The thesis became a fact
I expect from people who consider themselves as decent, not to stand idly by when faced with this disgrace.
I sat with the women for a whole day. They are clear, logical, believing, polite and well-mannered. There is no sign pointing at conditions of captivity, mental control or exploitation.
The family is composed in a non-standard, unusual, not recommended way according to my opinion, but it is a family with a lot of joy and happiness. Who am I to judge?
What an injustice.
What a narrow-mindedness by a system that puts people in a pigeonhole. A system that is fixed on a predetermined position from the beginning on and not willing to see the world in color. Everything is black or white.

Yossi Nakar publie sur Facebook

Rencontre avec les compagnes de Daniel Ambash: je crois qu'elles ont subi une grande injustice et que je devrais les aider de toutes toutes mes forces.
L'accusation dans l'affaire pénale contre Daniel n'a pas prétendu qu’il s’agissait d’une secte. Dans le contexte de cette histoire, nous voyons des conduites très inappropriées des services sociaux (Revaha), de la police et du système judiciaire, conduites qui sont une perversion de la justice.
J'ai vu des vidéos d'abus policiers sur les membres de la famille Ambash lors des interrogatoires. J'ai vu des preuves écrites selon lesquelles des témoins ont été soudoyés par la police avec des cadeaux, de l'argent comptant (il y a des preuves concrètes).
Surtout, le bureau du Procureur de l'État a déposé un acte d'accusation faux, imaginaire et délirant contre les compagnes de Daniel Ambash. Les mêmes accusations ont été supprimées après une audition de témoins si incohérente qu’elle prouvaitqu’il s’agissait de faux témoignages. Mais tandis que les compagnes d'Ambash étaient acquittées de ces graves accusations, Daniel Ambash, lui, a été reconnu coupable de ces mêmes accusations. Une véritable absurdité.
Les compagnes d'Ambash n'étaient pas les épouses d’un Goel Ratzon bis, les enfants d'Ambash étaient heureux avant que l'Etat ne décide d'intervenir. J'ai vu plusieurs preuves du fait que les enfants avaient une enfance heureuse.
Ces femmes ne sont pas captives. Ce ne sont pas des femmes sous emprise, dont on contrôle la pensée. Ce sont des femmes très intelligentes qui ont choisi de vivre leur vie à leur manière, ouvertement.
Ces « Ambash Ladies » méritent la protection de toutesles femmes qui se disent féministes. Je crois aux droits de l'homme de choisir son mode de vie.
Plus je plonge dans l’affaire Ambash, et je plonge, plus je découvre l'injustice qui a été faite à cette famille.
Le tribunal a été trompé, depuis le début, il y a environ sept ans, avec des faits sans fondement. La thèse est devenue un fait. Que les personnes qui se considèrent décentes, ne se taisent plus face à une telle honte.
Je me suis assis, un jour entier, à travailler avec les femmes. Elles sont claires, logiques, religieuses, polies, bien éduquées. Elles ne manifestent aucun signe indiquant la captivité, le contrôle mental ou l'exploitation.
Certes la famille s’est composée d'une manière non standard, inhabituelle, non recommandée selon mon avis, mais c'est une famille avec beaucoup de joie et de bonheur. Qui suis-je pour juger?
Quelle étroitesse d'esprit de la part de ce système qui met les gens dans des boîtes ! Un système qui, à priori, s’est fixé sur une position prédéterminée et ne veut pas voir le monde en couleur. Tout est noir ou blanc.

1/6/17, Prof Esther Ben-Tal Herzog :

Simon Holzman

Ilana Ambash tells how the welfare institutions (Revaha) kidnaped her children and abandoned them. Her daughter O. is now in the hospital, in a wheelchair, does not speak, needs complicated surgery, the mother is forbidden to visit her.

אילנה אמבש מספרת איך מוסדות הרווחה שחטפו את ילדיה הפקירו אותם. בתה הקטנה, אדל, בת 15, ברחה בפעם השלישית מהפנימייה, ונמצאה לאחר שלושה ימים מחוסרת הכרה בישוב מרוחק במצב קשה מלאה בחבלות בגופה ללא ידיעה מה עבר עליה.... שבועיים היא בבית חולים ועובדות הרווחה לא טרחו להודיע לאילנה על כל המתרחש ! אדל במצב קשה בבית החולים, על כסא גלגלים, לא מדברת וזקוקה לניתוח מסובך ר"ל. אילנה הגיעה לבית החולים ועובדות הרווחה מנעו ממנה להיכנס לחדר בו שוכבת בתה, כמו כן הוציאו נגדה פקידות הסעד צו הרחקה ואוסרים עליה לדבר עם בתה שזקוקה לה מאד.... אנא התפללו לרפואת אדל שולמית תהילה בת הלן אילנה איילה לבנה שתפו בבקשה

Ilana Ambash tells how the welfare institutions that kidnapped her children abandoned them.

Her little daughter, O, 15 years old, ran away for the third time from the boarding school, and was found unconscious after 3 days in Tkua in a difficult situation, full of bruises on her body, without knowing what she had undergone.

She spent two weeks in the hospital and the social workers (Revaha) did not bother to inform Ilana of everything that was going on!

O. is in a difficult situation in the hospital, in a wheelchair, does not speak and needs a complicated surgery.

Ilana arrived at the hospital and the social workers prevented her from entering the room where her daughter was lying. The welfare officials also issued a restraining order against her and forbids her to speak to her daughter who needed her very much.

Please pray for O., daughter of Helen Ilana Ayala Levana

share please

Please listen to Ilana Ambash's heartbreaking story. All of this happens in the "enlightened" welfare state - meaningless cruelty to the daughter,the mother and the brother. More testimony about the abuse of helpless minors and mothers in welfare institutions .

23/05/17, Radio 103 FM (maariv)

Simon Holzman

2 Israeli journalists, Dana Spectur & Ran Sanig, interview Shiran Ambash

Should a man living with 6 women get out of prison? Shiran, Daniel Ambash's sixth wife : "They tried to humiliate us calling us slaves". Daniel Ambash has been jailed for six years because he married six women (halachic weddings not civil registered weddings). Shiran Ambash, his sixth wife, claims he is innocent and calls for his release : "We decided to live this way because of love"


Simon Holzman

Book-signing by Israel Ambash, Friday 17/2/17, 11:30, Tel aviv Cinematheque.  The book, «Israel Ambash, 14 years old, forced to give false testimony against his father », was published thanks to the support of the Israeli Association: ע.ל.י.ה - For the Rights of Children and Parents, thanks to the support of the European Association: R2DIP -Réseau de Recherches des Discours Institutionnels & Politiques, and thanks to the International Support Committee to the teenager Israel Ambash.

DOWNLOAD THE BOOK (English & Hebrew):

Signature du livre en présence d'Israël, vendredi 17/2/12, 11: 30,  Cinémathèque de Tel Aviv. Le livre «Israel Ambash, 14 years old, forced to give false testimony against his father » a été publié grâce aux soutiens de l’association israelienne : ע.ל.י.ה- Pour les Droits des Enfants et des Parents, de l’association Européenne : R2DIP - Réseau de Recherches des Discours Institutionnels & Politiques, et grâce au International Support Committee to the teenager Israel Ambash.

DOWNLOAD THE BOOK (anglais & hébreu):

A new book :

Simon Holzman

Israel Ambash, 14 years old, forced to give false testimony against his father

For his 19th birthday, Israel Ambash, the son of Ilana and Daniel Ambash, publishes his book, supported by 2 associations (Israeli association :  ע.ל.י.ה  - For the rights of Children and Parents; European association: R2DIP - Réseau de Recherches des Discours Institutionnels & Politiques)

Download the book, Israel Ambash, 14 years old, forced to give false testimony against his father,  in English and in Hebrew on the website:


When Israel Ambash was 13 years old, all his reference points suddenly shattered. The French-Israeli teenager witnessed his father’s arrest, his being labeled by the media, yet before his trial: “the leader of the sadistic cult of Jerusalem”. Israel was separated from his 12 brothers and sisters and placed into a closed institution. All of a sudden his mother stopped visiting and calling him; the social workers lied, claiming that his mother was angry against him. As a matter of fact she was imprisoned for a whole year (convicted for the charge of meeting family members she was forbidden to meet), which her son learned only 6 months later. Israel’s trauma had just begun. Subjected to blackmail, threats of incarceration, psychological and physical violence from the authorities in charge of him (police, prosecutors, social workers and boarding team), Israel, 14 years old, was forced to provide false testimony against his father. Three days after his false testimony, he attempted suicide. At the age of 16 and a half, he was forcibly interned in a psychiatric hospital. From there, Israel secretly wrote an 11-pages letter to the Judges of the Supreme Court of Israel. Today, 18 years old, Israel tells his courageous struggle. His book also gives voice to the caregivers who helped him to overcome his trauma and his guilt feelings, as well as to Israeli and international experts in the matter of child abuse by State authorities.

(Dr M. Iancu, Psychiatrist & Court Expert; Prof. G.-E. Sarfati, Philosopher, Victimologist & Logotherapist; Dr J.L., Bio-Psychotherapist; A. Zelmati, Coach; M. Yachad, Nurse; Lawyer E. Athanasiou, International Human Rights Expert; Prof. B. Sangero, Criminologist; Prof. E. Herzog, Social Anthropologist & Feminist Activist; A. Davidoff, Investigative Journalist.)

A l’âge de 13 ans, tous les points de références d’Israël Ambash volèrent soudain en éclat. L'adolescent franco-israélien fût témoin de l'arrestation de son père, étiqueté par les médias, longtemps avant que ne débute son procès, comme « chef de la secte sadique de Jérusalem». Israël fût séparé de ses 12 frères et sœurs et placé dans une institution fermée. Du jour au lendemain, sa mère cessa de lui rendre visite et de lui téléphoner ; les assistantes sociales mentirent à Israël, affirmant que sa mère était en colère contre lui. En vérité, sa mère fût incarcérée pendant un an (condamnée pour avoir enfreint l’interdiction de rencontrer certains membres de sa famille), ce que son fils ne découvrit que 6 mois plus tard. Le trauma d'Israël ne faisait que commencer. Soumis à des chantages, à des menaces d'emprisonnement, aux violences psychologiques et physiques des autorités responsables de lui (police, procureurs, travailleurs sociaux, éducateurs), Israël, âgé de 14 ans, fût contraint de faire un faux témoignage contre son père. Trois jours après son faux témoignage, il tenta de se suicider. À l'âge de 16 ans et demi, Israel fût interné de force dans un hôpital psychiatrique. De l’hôpital, il écrivit secrètement une lettre de 11 pages aux juges de la Cour Suprême d'Israël. Aujourd'hui, 18 ans, Israël raconte son courageux combat. Son livre donne également la parole aux thérapeutes qui l'ont aidé à surmonter son trauma et ses sentiments de culpabilité, ainsi qu'à des experts, israéliens et internationaux, en matière d’abus sur mineurs de la part d’autorités d’État.

(Dr M.Iancu, Psychiatre et Expert des Tribunaux, Prof.G-E. Sarfati, Philosophe, Victimologue et Logothérapeute, Dr J.L, Bio-Psychothérapeute, A.Zelmati, Coach, M.Yachad, Infirmière, Avocat E.Athanasiou, Expert International des Droits de l’Homme; Prof. B.Sangero, Criminologue; Prof. E.Herzog, Anthropologue Sociale et militante féministe; A.Davidoff, Journaliste d’investigation.)

בגיל 13, כל נקודות הביטחון של ישראל אמבש לפתע התנפצו. הנער, הצרפתי-ישראלי, היה עד למעצרו של אביו, שטרם משפט, תויג על ידי התקשורת כ"מנהיג הכת הסדיסטית של ירושלים". ישראל הופרד מ-12 אחיו ונלקח למוסד סגור של הרווחה. לאחר מספר שבועות נותק גם הקשר עם אימו. העובדות הסוציאליות שיקרו לו וטענו שאמו כועסת עליו. למעשה, היא הייתה סגורה בכלא למשך שנה (הואשמה על כך שנפגשה עם קרובי משפחה שהיה אסור לה לפגוש) חצי שנה מאוחר יותר ישראל גילה שאימו בעצם בכלא. כך החלה הטראומה של ישראל. ישראל היה חשוף לסחיטה, לאיומים של כליאה, לאלימות נפשית ופיזית מצד אנשי הרשויות שהיו אחראים עליו (משטרה, פרקליטי מדינה, עובדות סוציאליות וצוות הפנימייה). בן 14, ישראל הוכרח לספק עדות שקר נגד אביו. שלושה ימים לאחר עדותו, ישראל ניסה להתאבד. בגיל 16 וחצי, אושפז בכפיה בבית חולים פסיכיאטרי, שם כתב בסתר מכתב בן 11 עמודים לשופטי בית המשפט העליון. כיום, ישראל בן ה-18, מספר על מאבקו האמיץ. בספרו הוא נותן במה לאנשי מקצוע שעזרו לו להתגבר על הטראומה ועל רגשות האשם, ולמומחים בינלאומיים בנושא ניצול קטינים על ידי רשויות המדינה. (ד"ר מ. ינקו, פסיכיאטר ומומחה לחוות דעת משפטית, פרופ' ג'.א. צרפתי, פילוסוף, מומחה לויקטימולוגיה – לוגותרפיסט, ד"ר ג'.ל. ביו-פסיכותרפיסטית, א. זלמטי, מאמן אישי, מ. יחד, אחות, עו"ד א. אתאנסיו, מומחה בינלאומי לזכויות האדם, פרופסור ב. סנג'רו, קרימינולוג, פרופ' א. הרצוג, אנתרופולוגית למדעי החברה ופעילה פמיניסטית, ע. דווידוף, עיתונאי חוקר.)


Simon Holzman

In October 2016, Shiri, a stylist, has created a collection of T-shirts for women, a collection of T-Shirts for men, inspired by the Ambash Affair she compares to the Dreyfus Affair.

En octobre  2016, la styliste Shiri a crée une collection de T-shirts pour femmes, une collection de T-shirts pour hommes inspirées par l'Affaire Ambash qu'elle compare à l'Affaire Dreyfus.

באוקטובר 2016, שירי, סטייליסטית, יצרה קולקציה של חולצות T לנשים, קולקציה של חולצות T לגברים, בהשראת משפט אמבש היא משווה לפרשת דרייפוס.

Simon Holzman

Ambash Ladies and Israel Ambash meet famous Israeli folk-singer Miri Aloni

Miri Aloni, Ilana Ambash, Azamra Ambash share having seen their children kidnapped by the social services. They also share the pain of having their children raised to condemn their parents and to denounce their artistic lifestyle as criminal.

"Ambash Ladies"et Israël Ambash rencontrent la célèbre chanteuse folk israélienne, Miri Aloni.

Miri Aloni, Ilana Ambash, Azamra Ambash ont toutes les trois subi le ‘kidnapping’ de leurs enfants par les services sociaux. Elles partagent la peine d’avoir vu leurs enfants éduqués à les condamner et à dénoncer le mode de vie artistique de leurs parents comme étant criminel.

In the seventies and the eighties, after serving in the army, Miri Aloni played in various bands including Apocalypse and had major roles in movies and TV series. At the political rally the 4th of November 1995, Miri Aloni was standing next to Yitzhak Rabin and sang the Israeli pop song Shir Lashalom (Song of Peace) a few minutes before the prime minister was first shot.

Because of her professional singing career Miri Aloni lived in Berlin from 1999 to 2002, while her husband kept their two children in Israel. Her husband had a difficult surgery, the two children (13 and 14 years old) were placed in the meantime in Revahas's institutions (social services institutions).  At the beginning everything went fine. Soon Miri Aloni demanded her children back home for the summer holidays. But the children had been "brainwashed" against their  parents, raised to condemn them and to denounce their artistic lifestyle as criminal. The police validated social services complaint against the so called “dangerous parents”. After several years of fight and several trials, only the boy returned to his family.

In 2006, Nitzan Gilady made a  film about her life : Singing to Oblivion - The story of Miri Aloni.In recent years Miri Aloni has also been known for becoming a Street Artist, her performances in Camel Market in Tel Aviv are famous.

Miri Aloni and the Ambash Ladies have in common the unfair loss of their children.

Dans les années soixante dix et quatre vingt, après avoir effectué son service militaire, Miri Aloni a joué dans plusieurs groupes orchestraux, y compris Apocalypse et a obtenu des rôles importants de comédienne dans des films de cinéma ou des séries TV. À la manifestation du 4 novembre 1995, Miri Aloni se tenait près d’Itshak Rabin. Elle a chanté la chanson pop « Shir Lashalom » (chant de Paix) quelques minutes avant que les tirs ne visent le premier ministre.

Pour mener à bien sa carrière de chanteuse, Miri Aloni a habité Berlin, de 1999 à 2002, tandis que son mari s’occupait des enfants en Israël. Son mari dut subir une importante intervention chirurgicale, période durant laquelle les deux enfants (13 et 14 ans) ont été placés dans les institutions de la « Revaha » (services sociaux). Au début tout s’est bien passé. Miri Aloni a très vite exigé le retour de ses enfants pour les vacances scolaires. Mais les enfants avaient subi un « lavage du cerveau » ; éduqués à condamner leurs propres parents et à dénoncer leur mode de vie artistique comme étant criminel.  La police a validé la plainte des services sociaux accusant les parents de "dangerosité".  Après des années de combats et de nombreux procès, seul le fils de Miri Aloni a retrouvé sa famille.

En 2006, Nitzan Gilady a tourné un film sur sa vie : Singing to Oblivion –The story of Miri Aloni. Miri Aloni fait de fréquentes apparitions comme artiste de rue, ses performances au Carmel Market de Tel Aviv sont célèbres. 

 Miri Aloni et « the Ambash Ladies » ont, en commun, la perte injuste de leurs enfants.

01/09/16, Esther Herzog meets Israel Ambash and the Ambash Ladies

Simon Holzman

Esther Herzog, anthropologist and feminist activist, meets the Ambash Ladies on september first. She listens to their story : five years of courageous fight against all the State organs (police, social workers). Esther Herzog also hears Israel Ambash' story. Son of Daniel Ambash, Israel was 14 years old when he was forced to commit perjury against his father and mother. He was brutalized and blackmailed by police investigators, manipulated by the prosecutors and abused by the social workers, forcibly committed to a psychiatric hospital. In 2014, three years after his father's arrest, (age of 16,5), Israel admitted his false testimony under the prosecutors pression in letters he sent to his father's lawyer and to the juges of the Supreme Court.

Photographic report (outdoors courtroom) of Daniel Ambash's Appeal, Israeli Supreme Court, 11/08/16

Simon Holzman

Lawyers/ avocats : Suzy 0zsinay- Arenia, Rely Avisar, Yaacov Arditi
Prosecutors/ procureurs : Lizu Wolfus, Yair Hamudot

L'appel de Daniel Ambash auprès de la Cour Suprême d'Israel s'est déroulé en huis-clos. Excepté les présences de:

  • Ilana, Azamra, Aderet, Shiran, the 'Ambash Ladies', les 4 compagnes de Daniel Ambash accompagnées d'Israel Ambash, fils d'Ilana & Daniel Ambash (témoin à charge qui a avoué, dans une lettre adressée à la Cour Suprême, avoir été forcé à commettre un faux- témoignage contre son père)
  • S., ex-compagne de Daniel Ambash
  • 6 enfants de Daniel Ambash
  • 4 beaux -enfants (enfants de E., ex-compagne, issus de ses précédents mariages).
  • Ont été autorisées à entrer avec les 6 enfants Ambash : 5 assistantes sociales, le fiancé de la belle-fille, Ruth Matot (chef du département "Enfance en danger" de la mairie de Jérusalem), Rachel Lichtenstein (directrice dd l'ONG ICVC - Israeli Center for Victims of Cults).
  • Adam Klin-Oron - chercheur scientifique à l'Institut Van-Leer - expert mandaté en tant qu'ami de la Cour (réfutation de la thèse de "contrôle-mental /esclavage mental")
  •  20 membres du Comité International de Soutien à l'artiste Daniel Ambash ont été refoulés à l'extérieur de la salle d'audience, la majorité ont attendu durant 5h la fin de l'audience.

Le verdict de la Cour Suprême d'Israel est prévu dans 2 ou 3 mois. Il fera jurisprudence sur le concept "d'esclavage mental".

Daniel Ambash's appeal to the Israeli Supreme Court took place behind closed doors. Except for presence of

  • The Ambash Ladies : Ilana, Azamra, Aderet, Shiran (4 partners of Daniel Ambash) accompanied by Israel Ambash (son of Ilana & Daniel Ambash - prosecution witness who confessed in a letter to the Supreme Court being forced by the authorities to commit false- witness against his father).
  • S. , ex-partner of Daniel Ambash
  • 6 children of Ilana & Daniel Ambash
  • 4 stepchildren (children of E., ex-partner, born of her previous marriages)
  • Were allowed all to enter with 6 Ambash children: 5 social workers, the stepdaughter's fiancé, Ruth Matot (Head of the department "children at risk" for Jerusalem mayor), Rachel Lichtenstein (director of NGO ICVC - Israeli Center for Victims of Cults)
  • Adam Klin-Oron, (scientific researcher at Van Leer Institut)- expert acting as a friend of Court (refutation of the theory of "mental control" / "mental slavery").
  • 20 members of the International Support Committee to the Artist Daniel Ambash were turned away, despite their protests, outside the courtroom, and most of them waited, for 5 hours, the end of the audience

Supreme Court verdict is expected in 2 or 3 months. It will make jurisprudence on the concept of "mental slavery"

Censorship update

Simon Holzman

Rachel Lichtenstein, director of Israeli Center for Victims of Cults (ICVC-FECRIS) censors foreign intellectuals videos describing the scandal of the
Ambash Affair, August 2016

By what right does Rachel Lichtenstein, director of Israeli Center for Victims of Cults (ICVC-FECRIS), dare to censor videos on YOUTUBE of the Franco-Israeli philosopher and psychoanalyst, Georges-Elia Sarfati, of the American journalist, Amit Davidoff and 10 satirical videos of 'the Ambash Ladies'. Why ?

Is it because he denounced the judicial scandal of the ‘Ambash Affair’ Rachel Lichtenstein claims she owns the "copyright" of his videos?

The Israeli Center for Victims of Cults (ICVC-FECRIS) is a NGO supposed to help, protect and defend freedom, including freedom of speech, of those who have been psychologically, physically and materially despoiled by dangerous gurus.

Why does the Rachel Lichtenstein (ICVC-FECRIS) interfere with the right of expression of the 'Ambash Ladies'  - considered by her as "victims of a cult "?  Why does she censure their videos?

Why does Rachel Lichtenstein (ICVC-FECRIS) remove from YOUTUBE the investigation videos of the American journalist A. Davidoff (visible on the website)
Davidoff indeed demonstrates that ICVC-FECRISinitiated the Ambash Case via an article in Haaretz, in 2008. ICVC-FECRIS sent a young rabbi disguised as a Breslov Hassid to enter Ambash’s House to spy and slander in the media without producing any evidence against Ambash. The rumors and the witch-hunt had started ... Davidoff analyses the manipulations of ICVC-FECRIS which took place during a period of more than eight years. In 2011, the year of the arrest, Rachel Lichtenstein (ICVC-FECRIS) was designated as reference of the police and the social services for the Ambash case.

Rachel Lichtenstein just banned on YOUTUBE 10 satirical videos of the 'Ambash Ladies'. The 'Ambash Ladies' have been contesting for five years the status of "victims" assigned to them. According to ICVC-FECRIS and despite the fact that they proclaim not being "mental slaves" and not being Daniel Ambash’s "sex slaves", the ‘Ambash Ladies’ are not allowed to fight, on the internet, with the weapons of humor? Unauthorized humor to exculpate the incarcerated man they love? Unauthorized humor to denounce abuses by the authorities? Unauthorize humor to restore their dignity? Why?
Is it the Award of "Life Quality" ("Ehout Hayim") obtained by Rachel Lichtenstein in the Knesset three weeks after Daniel Ambash has been sentenced to 26 years in prison, that allows her to muzzle freedom of expression of Israeli and foreign intellectuals, and to censor the 'Ambash Ladies '?

The NGO Israeli Center for Victims of Cults (ICVC-FECRIS) does not protect the victims. By taking model on cults, it aims at demonizing individuals, it organizes a media lynching of the targeted individual, hiding the truth and preventing its expression.
We, as well as the American Congress, are appealing to you, to denounce the despicable attitude of ICVC-FECRIS. We encourage you, whatever your opinion or your prejudices regarding the Ambash Affair are, to dare to seek the truth, for the good of each of you and for the good of the people of Israel.

The International Support Committee to the artist Daniel Ambash  

De quel droit Rachel Lichtenstein, directrice de l’Israeli Center for Victims of Cults (ICVC-FECRIS), se permet-elle de censurer les vidéos sur Youtube du philosophe et psychanalyste franco-israélien Georges-Élia Sarfati, du journaliste américain Amit Davidoff et des 10 vidéos satiriques des Ambash Ladies. Pourquoi ?

Est-ce parce qu’il y dénonce le scandale judiciaire que représente l’Affaire Ambash que Rachel Lichtenstein revendique le « droit d’auteur » sur ces vidéos ?

L’Israeli Center for Victims of Cults (ICVC-FECRIS) est une ONG supposée aider, protéger et défendre la liberté, notamment la liberté d’expression, de personnes qui ont été psychiquement, physiquement et matériellement spoliées par de dangereux gourous.

Pourquoi Rachel Lichtenstein (ICVC-FECRIS) entrave-t-elle le droit d’expression des “Ambash Ladies” (qu’elle considère, par ailleurs, comme « victimes de secte »), pourquoi censure-t-elle leurs vidéos ?
Pourquoi Rachel Lichtenstein (ICVC-FECRIS) supprime-t-elle de Youtube les vidéos d’investigation du journaliste américain A. Davidoff (visibles sur le site ?
Davidoff démontre en effet qu’ICVC-FECRIS a initié l’« Affaire Ambash » via un article paru en 2008 dans le journal Haaretz. ICVC-FECRIS a envoyé un jeune rabbin déguisé en Hassid Braslav s’introduire chez les Ambash pour les épier, puis les diffamer dans les médias sans produire la moindre preuve à charge. Les rumeurs et la chasse aux sorcières débutaient… Davidoff analyse, sur plus de 8 ans, les manipulations d’ICVC-FECRIS. En 2011, année de l’arrestation, il sera attribué à Rachel Lichtenstein (ICVC-FECRIS) le rôle de référent des services de police et des services sociaux sur le cas Ambash.
Rachel Lichtenstein vient de faire interdire sur Youtube une dizaine des vidéos satiriques des “Ambash Ladies”. Selon ICVC-FECRIS les “Ambash Ladies”, qui contestent depuis 5 ans le statut de « victimes » qu’on leur a attribué (ni « esclaves mentales » ni « esclaves sexuelles » clament-elles), ne seraient pas autorisées à se battre, sur Internet, avec les armes de l’humour ? Humour interdit pour innocenter l’homme incarcéré qu’elles aiment ? Humour interdit pour dénoncer les abus des autorités ? Humour interdit pour restaurer leur dignité ? Pourquoi ?

Est-ce le prix de la « Qualité de vie » (Ehout Hayim) obtenu à la Knesset trois semaines après la condamnation à 26 ans de prison de Daniel Ambash, qui confère à Rachel Lichtenstein l’autorité de museler la liberté d’expression d’intellectuels israéliens et étrangers, et de censurer les “Ambash Ladies” ?

L’ONG Israeli Center for Victims of Cults (ICVC-FECRIS) ne protège pas les victimes. Elle contribue, sur le modèle des sectes, à démoniser des individus, elle organise le lynchage médiatique des individus ciblés, elle cache la vérité et empêche son expression.
Nous lançons un appel, au même titre que certains membres du Congrès américain, à dénoncer l’ignoble attitude d’ICVC-FECRIS.
Nous vous encourageons, quels que soient vos opinions ou vos préjugés sur l’Affaire Ambash, à oser chercher la vérité, pour le bien de chacun et pour le bien du peuple d’Israël.

Le Comité International de Soutien à l’artiste Daniel Ambash

רחל ליכטנשטיין, מנהלת המרכז הישראלי לנפגעי כתות (ICVC-FECRIS) מצנזרת סרטונים של אינטלקטואלים מחו"ל המספרים על השערוריה של משפט אמבש, אוגוסט 2016

איך מנהלת המרכז הישראלי לנפגעי כתות (ICVC-FECRIS), רחל ליכטנשטיין, מרשה לעצמה לצנזר קטעי וידאו של הפילוסוף ופסיכואנליטיקאי הצרפתי-ישראלי ג'ורג'-אלייה סרפתי?
האם משום שהוא גינה את השערורייה השיפוטית במשפט אמבש, שלגביו רחל ליכטנשטיין טוענת להיות בעלת "זכויות היוצרים"?
המרכז הישראלי לנפגעי כתות (ICVC-FECRIS) הוא עמותה שאמורה לעזור, לשמור ולהגן על חופש הפרט, ובמיוחד על חופש הביטוי שנשללה מאנשים שמבחינה נפשית, פיזית וחומרית היו שבויים בידי גורואים מסוכנים.
למה המרכז הישראלי לנפגעי כתות (ICVC-FECRIS) מונע את חופש הביטוי של 'נשות אמבש' (שהוא בדרך אגב מגדיר כ"קורבנות של כת") ומצנזר את קטעי הווידאו שלהן?
מדוע רחל ליכטנשטיין (ICVC-FECRIS) מסירה מ- YouTube את מצגת הפאור פוינט של חקירת העיתונאי האמריקאי ע. דוידוף (ניתן לראותה באתר:
דוידוף אכן מראה כי ICVC-FECRIS יזם את "משפט אמבש" באמצעות מאמר בשנת 2008 בעיתון הארץ. ICVC-FECRIS שלח בזמנו רב צעיר, מחופש לחסיד ברסלב, לביתו של דניאל אמבש, כדי להיכנס פנימה, לרגל ולהשמיץ אותו בתקשורת בלי להביא שום הוכחה. אז התחילו השמועות וציד המכשפות... דוידוף מנתח את המניפולציות של ICVC-FECRIS שבוצעו במהלך תקופה של יותר משמונה שנים. בשנת 2011, שהיא שנת המעצר, רחל ליכטנשטיין (ICVC-FECRIS) ממונה כיועצת של המשטרה ושירותי הרווחה למשפט אמבש.
רחל ליכטנשטיין גם חסמה ביוטיוב עשרה סרטונים סאטירים של 'נשות אמבש'. לדברי ה ICVC-FECRIS ולמרות העובדה שנשות אמבש כבר 5 שנים נלחמות נגד התארים של "קורבנות", "שפחות מנטליות" או "שפחות מין" שהמערכת הדביקה להן, אין לאותן נשים רשות להילחם באינטרנט בנשק של ההומור ולהכריז על חפותו של האיש הכלוא שהן אוהבות, ולגנות את התעללות הרשויות כדי לשקם את כבודן.
האם הפרס של "איכות חיים" שהיא קיבלה מהכנסת שלושת שבועות לאחר מתן גזר הדין של 26 שנות מאסר לדניאל אמבש, הוא שנותן לרחל ליכטנשטיין את הסמכות לחסום את חופש הביטוי של אינטלקטואלים מישראל וארצות אחרות ולצנזר את "נשות אמבש"?
המרכז הישראלי לנפגעי כתות (ICVC-FECRIS) אינו מגן על הקורבנות, אלא תחת הכותרת של כתות הוא עושה דמוניזציה של אנשים בודדים, מארגן את הלינץ' התקשורתי של הפרט שעל הכוונת, מסתיר את האמת ומונע ממנו להתבטא.
אנו, וכמו כן כמה מחברי הקונגרס האמריקאי, פונים אליכם לגנות את הגישה המתועבת של ICVC-FECRIS.
אנו מציעים לכם, לא משנה מה השקפתכם ודעותיכם הקדומות על משפט אמבש (אם יש), להעז לחפש את האמת, לטובת כולם ולטובת עם ישראל.
ועדת התמיכה הבינלאומית למען דניאל אמבש


Simon Holzman


Avigdor Feldman – Law Offices
10 Huberman Tel Aviv 64075
Tel: 03-6852220 Fax: 03-6869775
Supreme Court of Jerusalem                            Criminal Appeal8104/13
Sitting as Court of Criminal Appeal8027/13

The appellant Daniel Ambash ID
Legally represented by his Lawyer Zvi Zer

Feldman's response
In accordance with the decision of the Court, asking the undersigned to submit his response …

.…"13 defense witnesses testified that the Ambash family did not function as a cult but as a polyamory, loving and warm family, but the District Court for no apparent reason did not believe."

It is understood that these 13 witnesses were brought by the undersigned defense attorney and everything in order to prove what was said above, that the Ambash family was not a cult and did not function as a cult and any statements relating to a cult are irrelevant to them.
See also in this regard section 14 of the main argument which emphasizes, that 5 out of 6 women who allegedly made up the cult "remained strong in their position that they do not have anything to "open up about" and that all charges against the appellant and against them are baseless." The accusation of slavery is out of touch with the fact that the Ambash family did not function as a cult, it did not have any characteristics of a cult, and the undersigned has doubts about this question whether a cult can affect the mental independence of a person and stresses that this theory was not accepted anywhere in the world and has no relevance to the present case.

All the evidence, which the undersigned had brought, shows that the "Ambash women" are opinionated, resolute women, who acted out of their own free will, and by no means were enslaved to the will of Daniel Ambash.

Among the grounds of appeal the appellant cites the words of the judge Freedman Feldman of the Jerusalem District Court, asking during the oral summaries that were presented by the undersigned and as a result of the statement of the undersigned: "Out of six women, five are still attached [to the defendant], that is, one testified against him and 5 of them we see them consistently arrive after he has been detained for a long time ... there still needs to be an explanation for that when you (the prosecution) claim that they are deprived of any own will."

Another quote of the judge Freedman, (Article 529 of the grounds of the appeal) following the arguments of the undersigned in the summary of the defense: "But Feldman argues that this is nothing else than what is really good for them, that is what they want."

Also on page 530 of the grounds of the appeal the words of the judge Zaban are cited which were addressed to the prosecution:

"Look at the women here, have you noticed that every one of them, I'm talking about the general cognitive impression, they are high level girls with good abilities of articulation and explanation. Where have they been deprived (of free will, even though) according to your theory they had no other way / choice".

The Court is requested to have a look at the summaries of the undersigned in the District Court (both written and oral) where the undersigned firmly argues against the- according to his opinion - false thesis that the Ambash family functioned like a cult and that the daughters of the house were deprived of free will and the ability to understand their actions and activities and as had been proven during the trial all the crime of enslavement is totally unfounded in these circumstances.

The undersigned showed videos and testimonies (N / 5, N / 12 N / 13 N / 21) indicating that the members of the Ambash family functioned independently, none of them showed signs of detention or abuse and have a look for example at the video on a Dutch TV show (N / 21) which was presented and was shown in court and submitted to the court, as well as other videos about the lifestyle of the Ambash family.

In the lower court extensive evidence was presented regarding the general behavior, daily life and social ties of the Ambash women and unfortunately the District Court rejected this argument, according to the opinion of the undersigned, with due respect, by mistake.

Similar arguments to those the undersigned brought forth in the case Ambash, were accepted in the judgment of the District Court in Tel Aviv, which was given after the sentence in the case at hand had been handed down, in the serious criminal case of 23751-02010 of State of Israel versus Goel Ratzon.

Needless to say that the undersigned agrees with all of the appellant's claims regarding the crime of holding in conditions of slavery, this was the line of argument in the District Court and the evidence and argument in the District Court were those that prepared the argument of the appeal.

In any event, the undersigned reiterates that no expert was brought in the Ambash file who claimed that the Ambash family operated as a cult and that therefore the members of the house of Daniel Ambash were deprived of free will and as stated in the Grounds of Appeal that had been filed, to which the undersigned agrees in this chapter, the decision of the Jerusalem District Court was not based on any expert opinion and is like an independent creation of the court that has no precedent neither in this country nor anywhere else in the world and therefore the undersigned holds that the verdict of the honorable lower court ought to be canceled.

It should be emphasized that the undersigned has invested considerable legal efforts to refute the claim that the Ambash family was conducted like a cult and that the "Ambash-Ladies" were held in conditions of slavery because of their belonging to a Cult, in addition, even at the stage of the argument for punishment, the undersigned brought the Ambash-Ladies back to testify in court in order to demonstrate that although many years have passed during which Daniel Ambash was held is in custody, and had lost all ability to influence the witnesses, they repeated and insisted that he had never ruled over their free will and all they did was operated out of their real and own will which had never been deprived in any way.

The undersigned has set a clear defense line to prove that all the Ambash-Ladies acted voluntarily, including Simcha and Hodaya. That the Ambash family did not conduct a cult, that Simcha, who the undersigned of course interrogated thoroughly and in the most detailed manner, incriminated Daniel for self-serving, ulterior motives because during the police investigation she was promised immunity from prosecution for serious acts she had committed and because of an invalid police interrogation where they threatened her that her daughter would be taken from her [if she does not agree to testify against her husband]. It goes without saying that these claims are listed in the notice of appeal as a result of the evidence, cross-examinations and argument of the undersigned at the trial court.

And even in retrospect, the undersigned ran the trial to the best of his understanding of the legal court and if the District Court chose to convict Daniel Ambash for most of the offenses it is not due to a negligent representation but to decisions which the District Court made and on which the undersigned, with due respect, at least in part, disagrees.

Avigdor Feldman.


להלן תגובתו:
טענת הכשל בייצוג מופיעה בהודעת הערעור וכן בסעיף 21 לעיקרי הטיעון שעל פיה פעל הח"מ "עקב ניגוד עניינים מובהק" באשר סימולטנית עם תיק זה ייצג הח"מ "חסיד מהכת של אליאור חן, מר קוגמן (להלן: "תיק קוגמן"), ושם לצורך הגנתו פעל עו"ד פלדמן במשותף עם המרכז לכתות להוכיח שקורבן כת אינו אחראי למעשיו כלומר בדיוק ההיפך ממה שהיה צריך להוכיח בתיק זה..."
טענה זו נסתרת מיניה וביה מן האמור בסעיפים אחרים של עיקרי הטיעון, כך סעיף 6 מספר כי "13 עדי הגנה, העידו שבית מפחת אמבש לא התנהל ככת אלא כמשפחה פוליאמורית אוהבת וחמה, אבל בית המשפט לא האמין ללא סיבה נראית לעין".
מובן כי 13 עדים אלה הובאו ע"י הסנגור הח"מ והכל במטרה להוכיח את שנאמר לעיל, כי בית משפחת אמבש לא היה כת ולא התנהל ככת וכל האמירות הנוגעות לכת אינן רלוונטיות לגביו. כמו כן ראה בעניין זה גם סעיף 14 לעיקרי הטיעון המדגיש כי 5 מתוך 6 הנשים שלכאורה הרכיבו את הכת "נותרו איתנות בדעתן שאין להם על מה "להיפתח" ושכל האשמות נגד המערער ונגדן מופרכות מיסודן".
עוד מדגיש המערער בעיקרי הטיעון בסעיף 16 כי 5 מתוך 6 הנשים "הן לא משועבדות, אינן שפחות מין ומעולם לא נאנסו".
מובן מאליו כי עדויות אלה הובאו ע"י ב"כ של דניאל אמבש – הח"מ והכל כדי להוכיח כי עבירה של החזקה בתנאי עבדות תלושה מן העובדות כי משפחת אמבש לא התנהלה ככת, אין לה מאפיינים של כת וככל שכת יכולה להשפיע על עצמאותו המנטאלית של אדם והח"מ מטיל בכך ספק ומדגיש כי תיאוריה זו לא התקבלה בשום מקום בעולם, הרי שאין לדבר כל רלוונטיות בתיק דנן.
כל הראיות, אותן הביא הח"מ, מלמדות כי "נשות אמבש" היו נשים דעתניות שעומדות על דעתן, שפעלו מתוך רצון חופשי ובשום פנים ואופן לא היו משועבדות לרצונו של דניאל אמבש.
הטענה כאילו נמנע הח"מ מלהוכיח שלא התקיימה החזקה בתנאי עבדות, מכוח הפעלת כוחותיו המנטליים של דניאל על נשותיו מוכחשת באופן ברור מכוח הראיות בתיק וקיבלה ביטוי מלא בנימוקי הערעור ובעיקרי הטיעון מטעם המערער.
בנימוקי הערעור מצטט המערער את דברי כב' הש' פרידמן פלדמן, מבית המשפט המחוזי בירושלים, ששאלה במהלך סיכומי ההגנה שנטענו בע"פ על ידי הח"מ ובעקבות טענותיו של הח"מ: "מתוך 6 נשים, 5 עדיין קשורות, זאת אומרת אחת העידה נגדו ו5 אנחנו רואים אותן באופן עקבי מגיעות כאשר הוא נמצא תקופה ארוכה במעצר... עדיין צריך להיות הסבר לזה שאתם (התביעה) טוענים שהרצון שלהן נשלל."
עוד מצוטטים דברי כב' הש' פרידמן, (בסעיף 529 לנימוקי הערעור) בעקבות טיעוני הח"מ בסיכומי ההגנה: "אבל טוען עו"ד פלדמן שזה לא אחרת שבאמת טוב להן, שזה מה שהן רוצות".
כמו כן בעמ' 530 לנימוקי הערעור מצוטטים דברי כב' הש' צבן שהפנו אל התביעה:
"תראה הנשים שעמדו פה שמת לב שכל אחת מהן, אני מדבר על התרשמות כללית מבחינה קוגניטיבית, הן בחורות ברמה גבוהה עם יכולת ביטוי והסבר רציני איפה נשלל מהן )הרצון החופשי א"כ) לא הייתה להן דרך אחרת לשיטתכם".
בית המשפט הנכבד מופנה אל סיכומי הח"מ בבית המשפט המחוזי (הן בכתב והן בע"פ) בהם יוצא הח"מ באופן נחרץ כנגד התזה המופרכת לדעתו כי משפחת אמבש התנהלה ככת וכי בנות ביתו של אמבש היו חסרות רצון חופשי ויכולת הבנה לגבי מעשיהן ופעולותיהן והדברים הוכחו במהלך המשפט ועל כל העבירה של החזקה בתנאי עבדות היא מופרכת לחלוטין בנסיבות אלה.
הח"מ הציג סרטונים ועדויות (נ/5, נ/12, נ/13, נ/21) המלמדים כי בני משפחת אמבש התנהלו באופן עצמאי, משוחרר, אף אחד מהם לא הפגין סימני כליאה או התעללות וראה למשל סרטון הטלוויזיה ההולנדית (נ/21) שהוצג והוקרן בבית המשפט והוגש לבית המשפט, כמו גם סרטונים אחרים על אורח חייהם של בני משפחת אמבש.
הטענה כאילו לא הוצגו כל הסרטונים התומכים בטענת העדר שליטה של דניאל אמבש ובני משפחתו, איננה נכונה, הובאו לבית המשפט כל הסרטונים ובפני בית משפט קמא הוקרנו סרטונים המייצגים ביותר ואף העדים העידו בבית המשפט ביחס לסרטונים שהוצגו.
בבית משפט קמא הוצגו ראיות רבות שנגעו להליכותיהן, חיי היומיום וקשריהן החברתיים של נשות אמבש ולמרבה הצער בית המשפט המחוזי דחה טיעון זה, לדעת הח"מ, בכבוד הראוי, בשגגה.
טיעונים דומים, לאלה שטען הח"מ בתיק אמבש, התקבלו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, שניתן לאחר מתן גזר הדין בתיק דנן, בעניין תפ"ח 23751-02010 מ"י נגד גואל רצון.
למותר לציין כי הח"מ מסכים עם כל טענות המערער הנוגעות לעבירת ההחזקה בתנאי עבדות, זה היה קו הטיעון בבית המשפט המחוזי והראיות והטיעון שהיו בבית המשפט המחוזי הם שהכשירו את הטיעון בערעור.
הטענה, כי בעניין קוגמן, לא במסגרת ההוכחות, אלא במסגרת הטיעון לעונש, הובאה עדותה של גב' שרונה בן משה מן המרכז לנפגעי כתות, לצורך הקלה בעונשו של מר קוגמן, לא הייתה לה שום השפעה על ניהול הגנתו של אמבש שלמיטב הכרתו של הח"מ נעשה באופן מקצועי, מסור וללא כל פניות זרות.
הטענה כאילו יש לח"מ קשר עסקי או אחר עם המרכז לנפגעי כתות היא טענה שאין לה כל יסוד והיא חסרת שחר, מכל מקום ראוי להגדיש כי התביעה לא הביאה כל נציג או חוות דעת של המרכז לנפגעי כתות ולכן אף לא היה כל צורך להתמודד עם חוות דעת.
האמור בסעיף 22 לנימוקי הערעור על פיהן נמנע הח"מ מלחקור על הקשר שבין המשטרה והמרכז לנפגעי כתות ונמנע מלהציג זכ"דים בדבר הקשר שבין החוקרים והמרכז לנפגעי כתות משום "שהוא עצמו היה בקשר עסקי עם אותו מרכז לכתות לצורך ההגנה בתיק קוגמן" היא טענת הבל, מאליו ברור שלא היה מועיל כלל לנאשם, דניאל אמבש, אילו הייתה נפתחת הדלת אל המרכז לנפגעי כתות, להציג בפני בית המשפט את התאוריות המופרכות שלו ביחס לטענה שמשפחת אמבש התנהלה ככת.
אין ולא היה לח"מ כל קשר עסקי או אחר עם המרכז לנפגעי כתות והטענה מעליבה ופוגעת ללא כל בסיס ראייתי. בפועל לא היה לח"מ כל קשר עם המרכז לנפגעי כתות לצורך משפט קוגמן והקשר והבאתה של גב' שרונה בן משה התבצעה על ידי משרדו של עו"ד אבי לביא שייצד יחד עם הח"מ את מר קוגמן.
נכון שבתיק קוגמן כאמור, בשלב הטיעון לעונש, הובאה, כאמור, ביוזמת משרד עו"ד לביא, חוות דעל של המרכז לנפגעי כתות, יחד עם זאת מאליו מובן כי לדעת הח"מ לא דין חסידי הרב אליאור חן כמשפחת אמבש, לעניות דעת הח"מ, אכן הטענה כי חסידי אליאור חן התנהלו כחברים בכת, מבחינת בידודם מן העולם החיצון, התיימרות הרב אליאור לקשר עם כוחות עליונים שלא מן העולם הזה ויכולתו לבצע נסים, והטלת אימה על חסידיו, שלא כמו במסגרת משפחת אמבש ולכן הטענה כי במקרה אחד תמך הח"מ בטענה כי שליטה מנטלית עשויה להחליש את הרצון הפלילי ואילו במקרה אחר, על נסיבותיו השונות והייחודיות, אין הדבר כך, איננה מצביעה בשום פנים ואופן על ניגוד אינטרסים, דומה הדבר לעו"ד שמביא בתיק אחד מומחה לכתב יד הטוען בתיק אחד כי מצליח הוא לקבוע כי כתב יד מסוים מזויף וכי בתיק אחר בנסיבות שונות טוען הוא כי כתב היד אמיתי ואותנטי איננו נתון למצב של ניגוד אינטרסים.
מכל מקום הח"מ שב ומדגיש כי בתיק אמבש לא הובא כל מומחה שטען כי משפחת אמבש פעלה ככת ועל כן נשלל רצונם החופשי של בני ביתו של דניאל אמבש וכאמור בנימוקי הערעור שהוגשו, שהח"מ מסכים להם בפרק זה, קביעת בית המשפט המחוזי בירושלים, לא התבססה על שום חוות דעת של מומחה והיא בבחינת יצירה עצמאית של בית המשפט שאין לה תקדים לא בארץ ולא בעולם ועל כן הח"מ סבור שמן הראוי כי תבוטל הכרעת דינו של בית המשפט קמא הנכבד.
יש להדגיש כי הח"מ השקיע מאמץ משפטי ניכר בהפרכת הטענה שמשפחת אמבש התנהלה ככת וכי "בנות אמבש" הוחזקו בתנאי עבדות מכוח שייכותן לכת, יתרה על זאת אף בשלב הטיעון לעונש, הביא הח"מ את בנות משפחת אמבש לשוב ולהעיד בפני בית המשפט כדי להוכיח שעל אף שחלפו שנים רבות שבהן נמצא דניאל אמבש במעצר, והוא איבד את כל יכולות ההשפעה על העדות, עדיין חוזרות הן וטוענות כי מעולם לא שלט ברצונן החופשי וכל שעשו ופעלו היה מכוח רצונן האמיתי שלא נשלל בכל צורה שהיא.
ביחס לטענות האחרות הנוגעות לכשל בייצוג שקשה להבין מתוך הודעת הערעור, האם הן עומדות בפני עצמן או שהן ביטוי לטענת ניגוד האינטרסים, הן מוכחשות לחלוטין, כך למשל ביחס לחקירה הנגדית של הודיה, אין שחר לטענה כי הח"מ חשש שחקירת הודיה הייתה מובילה אל המרכז לנפגעי כתות ולד"ר גרין שלכאורה עמד מאחורי החקירה, אין לה שום יסוד, עם כי נכון שהח"מ עשה הכל כדי למנוע דריסת רגל של המרכז לנפגעי כתות במשפט והכל כדי שלא יוזן בית המשפט בתאוריות המופרכות של המרכז, ביחס למתנהל במשפחת אמבש.
ביחס לעובדה כי הח"מ לא נכח בחקירתה הנגדית והיא בוצעה ע"י עו"ד אחר מנוסה ממשרדו, עו"ד מיקי חובה, אכן בית המשפט כפה על עו"ד חובה לנהל את החקירה הנגדית, יחד עם זאת הותיר פתח להזמנתה של הודיה לחקירה נוספת ע"י הח"מ ולאחר שבחן הח"מ את עדותה של הודיה בחקירתה הראשית והנגדית הגיע למסקנה כי אין צורך לשוב ולחקור אותה.
הודיה אכן העידה כנגד דניאל אמבש יחד עם זאת, לא נראה היה שניתן היה להסיט אותה מעמדה זו בדרך של חקירה נגדית והח"מ סבר כי בחקירה נגדית נוספת תחזור הודיה על עמדתה ואולי אף תגן עליה ביתר תוקף.
הח"מ סבר כי עדויות האחרות של 5 נשים נוספות יהיה בכוחן להחליש את עדותה של הודיה מה גם שמן העדות של הודיה כפי שנמסרה עלתה עוינות ברורה וחד צדדיות כלפי דניאל אמבש שהח"מ סבר שיהיה בכוחה כדי להביא להחלשה נוספת של משקל עדותה.
לסיכום, במהלך משפט, סנגור מבצע החלטות לאינסוף בדבר שאלות שיישאל החקירה נגדית, עדים שיזמין וקו הגנה שיפעל על פיו. הח"מ קבע לעצמו קו הגנה ברור שיוכיח כי כל בנות אמבש פעלו מרצונן החופשי, לרבות שמחה והודיה. כי משפחת אמבש לא התנהלה ככת, כי שמחה, שאותה כמובן חקר הח"מ ארוכות ובאופן מפורט ביותר, הפלילה את דניאל מתוך מניעים עצמיים מכך שהובטחה לה חסינות כנגד מעשים חמורים שהיא עצמה ביצעה וחקירת משטרתית פסולה שאיימה עליה כי תילקח ממנה בתה. למותר לציין כי טענות אלה המופיעות בהודעת הערעור הן פרי הראיות, החקירות הנגדיות והטיעונים של הח"מ בערכאה הדיונית.
וגם במבט לאחור, הח"מ ניהל את המשפט כמיטב הבנתו המשפטית ואם בית המשפט המחוזי בחר להרשיע את דניאל אמבש ברוב רובן של העבירות אין הדבר נובע מייצוג רשלני אלא מהכרעות שעשה בית המשפט המחוזי שלפחות לגבי חלק מהן הח"מ, בכבוד הראוי, חולק.
 אביגדור פלדמן, עו"ד