TALK TO US דברו אתנו

Have something to say? We would like to hear from you!

יש לכם משהו לאמר לנו?  אנחנו נשמח לשמוע מכם
 

 

           

123 Street Avenue, City Town, 99999

(123) 555-6789

email@address.com

 

You can set your address, phone number, email and site description in the settings tab.
Link to read me page with more information.

Blog בלוג

A new book :

Simon Holzman

Israel Ambash, 14 years old, forced to give false testimony against his father

For his 19th birthday, Israel Ambash, the son of Ilana and Daniel Ambash, publishes his book, supported by 2 associations (Israeli association :  ע.ל.י.ה  - For the rights of Children and Parents; European association: R2DIP - Réseau de Recherches des Discours Institutionnels & Politiques)

Download the book, Israel Ambash, 14 years old, forced to give false testimony against his father,  in English and in Hebrew on the website:  www.israelambash.info

 

When Israel Ambash was 13 years old, all his reference points suddenly shattered. The French-Israeli teenager witnessed his father’s arrest, his being labeled by the media, yet before his trial: “the leader of the sadistic cult of Jerusalem”. Israel was separated from his 12 brothers and sisters and placed into a closed institution. All of a sudden his mother stopped visiting and calling him; the social workers lied, claiming that his mother was angry against him. As a matter of fact she was imprisoned for a whole year (convicted for the charge of meeting family members she was forbidden to meet), which her son learned only 6 months later. Israel’s trauma had just begun. Subjected to blackmail, threats of incarceration, psychological and physical violence from the authorities in charge of him (police, prosecutors, social workers and boarding team), Israel, 14 years old, was forced to provide false testimony against his father. Three days after his false testimony, he attempted suicide. At the age of 16 and a half, he was forcibly interned in a psychiatric hospital. From there, Israel secretly wrote an 11-pages letter to the Judges of the Supreme Court of Israel. Today, 18 years old, Israel tells his courageous struggle. His book also gives voice to the caregivers who helped him to overcome his trauma and his guilt feelings, as well as to Israeli and international experts in the matter of child abuse by State authorities.

(Dr M. Iancu, Psychiatrist & Court Expert; Prof. G.-E. Sarfati, Philosopher, Victimologist & Logotherapist; Dr J.L., Bio-Psychotherapist; A. Zelmati, Coach; M. Yachad, Nurse; Lawyer E. Athanasiou, International Human Rights Expert; Prof. B. Sangero, Criminologist; Prof. E. Herzog, Social Anthropologist & Feminist Activist; A. Davidoff, Investigative Journalist.)

A l’âge de 13 ans, tous les points de références d’Israël Ambash volèrent soudain en éclat. L'adolescent franco-israélien fût témoin de l'arrestation de son père, étiqueté par les médias, longtemps avant que ne débute son procès, comme « chef de la secte sadique de Jérusalem». Israël fût séparé de ses 12 frères et sœurs et placé dans une institution fermée. Du jour au lendemain, sa mère cessa de lui rendre visite et de lui téléphoner ; les assistantes sociales mentirent à Israël, affirmant que sa mère était en colère contre lui. En vérité, sa mère fût incarcérée pendant un an (condamnée pour avoir enfreint l’interdiction de rencontrer certains membres de sa famille), ce que son fils ne découvrit que 6 mois plus tard. Le trauma d'Israël ne faisait que commencer. Soumis à des chantages, à des menaces d'emprisonnement, aux violences psychologiques et physiques des autorités responsables de lui (police, procureurs, travailleurs sociaux, éducateurs), Israël, âgé de 14 ans, fût contraint de faire un faux témoignage contre son père. Trois jours après son faux témoignage, il tenta de se suicider. À l'âge de 16 ans et demi, Israel fût interné de force dans un hôpital psychiatrique. De l’hôpital, il écrivit secrètement une lettre de 11 pages aux juges de la Cour Suprême d'Israël. Aujourd'hui, 18 ans, Israël raconte son courageux combat. Son livre donne également la parole aux thérapeutes qui l'ont aidé à surmonter son trauma et ses sentiments de culpabilité, ainsi qu'à des experts, israéliens et internationaux, en matière d’abus sur mineurs de la part d’autorités d’État.

(Dr M.Iancu, Psychiatre et Expert des Tribunaux, Prof.G-E. Sarfati, Philosophe, Victimologue et Logothérapeute, Dr J.L, Bio-Psychothérapeute, A.Zelmati, Coach, M.Yachad, Infirmière, Avocat E.Athanasiou, Expert International des Droits de l’Homme; Prof. B.Sangero, Criminologue; Prof. E.Herzog, Anthropologue Sociale et militante féministe; A.Davidoff, Journaliste d’investigation.)

בגיל 13, כל נקודות הביטחון של ישראל אמבש לפתע התנפצו. הנער, הצרפתי-ישראלי, היה עד למעצרו של אביו, שטרם משפט, תויג על ידי התקשורת כ"מנהיג הכת הסדיסטית של ירושלים". ישראל הופרד מ-12 אחיו ונלקח למוסד סגור של הרווחה. לאחר מספר שבועות נותק גם הקשר עם אימו. העובדות הסוציאליות שיקרו לו וטענו שאמו כועסת עליו. למעשה, היא הייתה סגורה בכלא למשך שנה (הואשמה על כך שנפגשה עם קרובי משפחה שהיה אסור לה לפגוש) חצי שנה מאוחר יותר ישראל גילה שאימו בעצם בכלא. כך החלה הטראומה של ישראל. ישראל היה חשוף לסחיטה, לאיומים של כליאה, לאלימות נפשית ופיזית מצד אנשי הרשויות שהיו אחראים עליו (משטרה, פרקליטי מדינה, עובדות סוציאליות וצוות הפנימייה). בן 14, ישראל הוכרח לספק עדות שקר נגד אביו. שלושה ימים לאחר עדותו, ישראל ניסה להתאבד. בגיל 16 וחצי, אושפז בכפיה בבית חולים פסיכיאטרי, שם כתב בסתר מכתב בן 11 עמודים לשופטי בית המשפט העליון. כיום, ישראל בן ה-18, מספר על מאבקו האמיץ. בספרו הוא נותן במה לאנשי מקצוע שעזרו לו להתגבר על הטראומה ועל רגשות האשם, ולמומחים בינלאומיים בנושא ניצול קטינים על ידי רשויות המדינה. (ד"ר מ. ינקו, פסיכיאטר ומומחה לחוות דעת משפטית, פרופ' ג'.א. צרפתי, פילוסוף, מומחה לויקטימולוגיה – לוגותרפיסט, ד"ר ג'.ל. ביו-פסיכותרפיסטית, א. זלמטי, מאמן אישי, מ. יחד, אחות, עו"ד א. אתאנסיו, מומחה בינלאומי לזכויות האדם, פרופסור ב. סנג'רו, קרימינולוג, פרופ' א. הרצוג, אנתרופולוגית למדעי החברה ופעילה פמיניסטית, ע. דווידוף, עיתונאי חוקר.)

SHIRI'S T-SHIRT COLLECTION: AMBASH-DREYFUS

Simon Holzman

In October 2016, Shiri, a stylist, has created a collection of T-shirts for women, a collection of T-Shirts for men, inspired by the Ambash Affair she compares to the Dreyfus Affair.

En octobre  2016, la styliste Shiri a crée une collection de T-shirts pour femmes, une collection de T-shirts pour hommes inspirées par l'Affaire Ambash qu'elle compare à l'Affaire Dreyfus.

באוקטובר 2016, שירי, סטייליסטית, יצרה קולקציה של חולצות T לנשים, קולקציה של חולצות T לגברים, בהשראת משפט אמבש היא משווה לפרשת דרייפוס.

Simon Holzman

Ambash Ladies and Israel Ambash meet famous Israeli folk-singer Miri Aloni

Miri Aloni, Ilana Ambash, Azamra Ambash share having seen their children kidnapped by the social services. They also share the pain of having their children raised to condemn their parents and to denounce their artistic lifestyle as criminal.

"Ambash Ladies"et Israël Ambash rencontrent la célèbre chanteuse folk israélienne, Miri Aloni.

Miri Aloni, Ilana Ambash, Azamra Ambash ont toutes les trois subi le ‘kidnapping’ de leurs enfants par les services sociaux. Elles partagent la peine d’avoir vu leurs enfants éduqués à les condamner et à dénoncer le mode de vie artistique de leurs parents comme étant criminel.

In the seventies and the eighties, after serving in the army, Miri Aloni played in various bands including Apocalypse and had major roles in movies and TV series. At the political rally the 4th of November 1995, Miri Aloni was standing next to Yitzhak Rabin and sang the Israeli pop song Shir Lashalom (Song of Peace) a few minutes before the prime minister was first shot.

Because of her professional singing career Miri Aloni lived in Berlin from 1999 to 2002, while her husband kept their two children in Israel. Her husband had a difficult surgery, the two children (13 and 14 years old) were placed in the meantime in Revahas's institutions (social services institutions).  At the beginning everything went fine. Soon Miri Aloni demanded her children back home for the summer holidays. But the children had been "brainwashed" against their  parents, raised to condemn them and to denounce their artistic lifestyle as criminal. The police validated social services complaint against the so called “dangerous parents”. After several years of fight and several trials, only the boy returned to his family.

In 2006, Nitzan Gilady made a  film about her life : Singing to Oblivion - The story of Miri Aloni.In recent years Miri Aloni has also been known for becoming a Street Artist, her performances in Camel Market in Tel Aviv are famous.

Miri Aloni and the Ambash Ladies have in common the unfair loss of their children.

Dans les années soixante dix et quatre vingt, après avoir effectué son service militaire, Miri Aloni a joué dans plusieurs groupes orchestraux, y compris Apocalypse et a obtenu des rôles importants de comédienne dans des films de cinéma ou des séries TV. À la manifestation du 4 novembre 1995, Miri Aloni se tenait près d’Itshak Rabin. Elle a chanté la chanson pop « Shir Lashalom » (chant de Paix) quelques minutes avant que les tirs ne visent le premier ministre.

Pour mener à bien sa carrière de chanteuse, Miri Aloni a habité Berlin, de 1999 à 2002, tandis que son mari s’occupait des enfants en Israël. Son mari dut subir une importante intervention chirurgicale, période durant laquelle les deux enfants (13 et 14 ans) ont été placés dans les institutions de la « Revaha » (services sociaux). Au début tout s’est bien passé. Miri Aloni a très vite exigé le retour de ses enfants pour les vacances scolaires. Mais les enfants avaient subi un « lavage du cerveau » ; éduqués à condamner leurs propres parents et à dénoncer leur mode de vie artistique comme étant criminel.  La police a validé la plainte des services sociaux accusant les parents de "dangerosité".  Après des années de combats et de nombreux procès, seul le fils de Miri Aloni a retrouvé sa famille.

En 2006, Nitzan Gilady a tourné un film sur sa vie : Singing to Oblivion –The story of Miri Aloni. Miri Aloni fait de fréquentes apparitions comme artiste de rue, ses performances au Carmel Market de Tel Aviv sont célèbres. 

 Miri Aloni et « the Ambash Ladies » ont, en commun, la perte injuste de leurs enfants.

01/09/16, Esther Herzog meets Israel Ambash and the Ambash Ladies

Simon Holzman

Esther Herzog, anthropologist and feminist activist, meets the Ambash Ladies on september first. She listens to their story : five years of courageous fight against all the State organs (police, social workers). Esther Herzog also hears Israel Ambash' story. Son of Daniel Ambash, Israel was 14 years old when he was forced to commit perjury against his father and mother. He was brutalized and blackmailed by police investigators, manipulated by the prosecutors and abused by the social workers, forcibly committed to a psychiatric hospital. In 2014, three years after his father's arrest, (age of 16,5), Israel admitted his false testimony under the prosecutors pression in letters he sent to his father's lawyer and to the juges of the Supreme Court.

Photographic report (outdoors courtroom) of Daniel Ambash's Appeal, Israeli Supreme Court, 11/08/16

Simon Holzman

Lawyers/ avocats : Suzy 0zsinay- Arenia, Rely Avisar, Yaacov Arditi
Prosecutors/ procureurs : Lizu Wolfus, Yair Hamudot

L'appel de Daniel Ambash auprès de la Cour Suprême d'Israel s'est déroulé en huis-clos. Excepté les présences de:

  • Ilana, Azamra, Aderet, Shiran, the 'Ambash Ladies', les 4 compagnes de Daniel Ambash accompagnées d'Israel Ambash, fils d'Ilana & Daniel Ambash (témoin à charge qui a avoué, dans une lettre adressée à la Cour Suprême, avoir été forcé à commettre un faux- témoignage contre son père)
  • S., ex-compagne de Daniel Ambash
  • 6 enfants de Daniel Ambash
  • 4 beaux -enfants (enfants de E., ex-compagne, issus de ses précédents mariages).
  • Ont été autorisées à entrer avec les 6 enfants Ambash : 5 assistantes sociales, le fiancé de la belle-fille, Ruth Matot (chef du département "Enfance en danger" de la mairie de Jérusalem), Rachel Lichtenstein (directrice dd l'ONG ICVC - Israeli Center for Victims of Cults).
  • Adam Klin-Oron - chercheur scientifique à l'Institut Van-Leer - expert mandaté en tant qu'ami de la Cour (réfutation de la thèse de "contrôle-mental /esclavage mental")
  •  20 membres du Comité International de Soutien à l'artiste Daniel Ambash ont été refoulés à l'extérieur de la salle d'audience, la majorité ont attendu durant 5h la fin de l'audience.

Le verdict de la Cour Suprême d'Israel est prévu dans 2 ou 3 mois. Il fera jurisprudence sur le concept "d'esclavage mental".

Daniel Ambash's appeal to the Israeli Supreme Court took place behind closed doors. Except for presence of

  • The Ambash Ladies : Ilana, Azamra, Aderet, Shiran (4 partners of Daniel Ambash) accompanied by Israel Ambash (son of Ilana & Daniel Ambash - prosecution witness who confessed in a letter to the Supreme Court being forced by the authorities to commit false- witness against his father).
  • S. , ex-partner of Daniel Ambash
  • 6 children of Ilana & Daniel Ambash
  • 4 stepchildren (children of E., ex-partner, born of her previous marriages)
  • Were allowed all to enter with 6 Ambash children: 5 social workers, the stepdaughter's fiancé, Ruth Matot (Head of the department "children at risk" for Jerusalem mayor), Rachel Lichtenstein (director of NGO ICVC - Israeli Center for Victims of Cults)
  • Adam Klin-Oron, (scientific researcher at Van Leer Institut)- expert acting as a friend of Court (refutation of the theory of "mental control" / "mental slavery").
  • 20 members of the International Support Committee to the Artist Daniel Ambash were turned away, despite their protests, outside the courtroom, and most of them waited, for 5 hours, the end of the audience

Supreme Court verdict is expected in 2 or 3 months. It will make jurisprudence on the concept of "mental slavery"

Censorship update

Simon Holzman

Rachel Lichtenstein, director of Israeli Center for Victims of Cults (ICVC-FECRIS) censors foreign intellectuals videos describing the scandal of the
Ambash Affair, August 2016

By what right does Rachel Lichtenstein, director of Israeli Center for Victims of Cults (ICVC-FECRIS), dare to censor videos on YOUTUBE of the Franco-Israeli philosopher and psychoanalyst, Georges-Elia Sarfati, of the American journalist, Amit Davidoff and 10 satirical videos of 'the Ambash Ladies'. Why ?

Is it because he denounced the judicial scandal of the ‘Ambash Affair’ Rachel Lichtenstein claims she owns the "copyright" of his videos?

The Israeli Center for Victims of Cults (ICVC-FECRIS) is a NGO supposed to help, protect and defend freedom, including freedom of speech, of those who have been psychologically, physically and materially despoiled by dangerous gurus.

Why does the Rachel Lichtenstein (ICVC-FECRIS) interfere with the right of expression of the 'Ambash Ladies'  - considered by her as "victims of a cult "?  Why does she censure their videos?

Why does Rachel Lichtenstein (ICVC-FECRIS) remove from YOUTUBE the investigation videos of the American journalist A. Davidoff (visible on the website)
Davidoff indeed demonstrates that ICVC-FECRISinitiated the Ambash Case via an article in Haaretz, in 2008. ICVC-FECRIS sent a young rabbi disguised as a Breslov Hassid to enter Ambash’s House to spy and slander in the media without producing any evidence against Ambash. The rumors and the witch-hunt had started ... Davidoff analyses the manipulations of ICVC-FECRIS which took place during a period of more than eight years. In 2011, the year of the arrest, Rachel Lichtenstein (ICVC-FECRIS) was designated as reference of the police and the social services for the Ambash case.

Rachel Lichtenstein just banned on YOUTUBE 10 satirical videos of the 'Ambash Ladies'. The 'Ambash Ladies' have been contesting for five years the status of "victims" assigned to them. According to ICVC-FECRIS and despite the fact that they proclaim not being "mental slaves" and not being Daniel Ambash’s "sex slaves", the ‘Ambash Ladies’ are not allowed to fight, on the internet, with the weapons of humor? Unauthorized humor to exculpate the incarcerated man they love? Unauthorized humor to denounce abuses by the authorities? Unauthorize humor to restore their dignity? Why?
Is it the Award of "Life Quality" ("Ehout Hayim") obtained by Rachel Lichtenstein in the Knesset three weeks after Daniel Ambash has been sentenced to 26 years in prison, that allows her to muzzle freedom of expression of Israeli and foreign intellectuals, and to censor the 'Ambash Ladies '?

The NGO Israeli Center for Victims of Cults (ICVC-FECRIS) does not protect the victims. By taking model on cults, it aims at demonizing individuals, it organizes a media lynching of the targeted individual, hiding the truth and preventing its expression.
We, as well as the American Congress, are appealing to you, to denounce the despicable attitude of ICVC-FECRIS. We encourage you, whatever your opinion or your prejudices regarding the Ambash Affair are, to dare to seek the truth, for the good of each of you and for the good of the people of Israel.

The International Support Committee to the artist Daniel Ambash  
                                                                                                           

De quel droit Rachel Lichtenstein, directrice de l’Israeli Center for Victims of Cults (ICVC-FECRIS), se permet-elle de censurer les vidéos sur Youtube du philosophe et psychanalyste franco-israélien Georges-Élia Sarfati, du journaliste américain Amit Davidoff et des 10 vidéos satiriques des Ambash Ladies. Pourquoi ?

Est-ce parce qu’il y dénonce le scandale judiciaire que représente l’Affaire Ambash que Rachel Lichtenstein revendique le « droit d’auteur » sur ces vidéos ?

L’Israeli Center for Victims of Cults (ICVC-FECRIS) est une ONG supposée aider, protéger et défendre la liberté, notamment la liberté d’expression, de personnes qui ont été psychiquement, physiquement et matériellement spoliées par de dangereux gourous.

Pourquoi Rachel Lichtenstein (ICVC-FECRIS) entrave-t-elle le droit d’expression des “Ambash Ladies” (qu’elle considère, par ailleurs, comme « victimes de secte »), pourquoi censure-t-elle leurs vidéos ?
Pourquoi Rachel Lichtenstein (ICVC-FECRIS) supprime-t-elle de Youtube les vidéos d’investigation du journaliste américain A. Davidoff (visibles sur le site www.danielambash.info) ?
Davidoff démontre en effet qu’ICVC-FECRIS a initié l’« Affaire Ambash » via un article paru en 2008 dans le journal Haaretz. ICVC-FECRIS a envoyé un jeune rabbin déguisé en Hassid Braslav s’introduire chez les Ambash pour les épier, puis les diffamer dans les médias sans produire la moindre preuve à charge. Les rumeurs et la chasse aux sorcières débutaient… Davidoff analyse, sur plus de 8 ans, les manipulations d’ICVC-FECRIS. En 2011, année de l’arrestation, il sera attribué à Rachel Lichtenstein (ICVC-FECRIS) le rôle de référent des services de police et des services sociaux sur le cas Ambash.
Rachel Lichtenstein vient de faire interdire sur Youtube une dizaine des vidéos satiriques des “Ambash Ladies”. Selon ICVC-FECRIS les “Ambash Ladies”, qui contestent depuis 5 ans le statut de « victimes » qu’on leur a attribué (ni « esclaves mentales » ni « esclaves sexuelles » clament-elles), ne seraient pas autorisées à se battre, sur Internet, avec les armes de l’humour ? Humour interdit pour innocenter l’homme incarcéré qu’elles aiment ? Humour interdit pour dénoncer les abus des autorités ? Humour interdit pour restaurer leur dignité ? Pourquoi ?

Est-ce le prix de la « Qualité de vie » (Ehout Hayim) obtenu à la Knesset trois semaines après la condamnation à 26 ans de prison de Daniel Ambash, qui confère à Rachel Lichtenstein l’autorité de museler la liberté d’expression d’intellectuels israéliens et étrangers, et de censurer les “Ambash Ladies” ?

L’ONG Israeli Center for Victims of Cults (ICVC-FECRIS) ne protège pas les victimes. Elle contribue, sur le modèle des sectes, à démoniser des individus, elle organise le lynchage médiatique des individus ciblés, elle cache la vérité et empêche son expression.
Nous lançons un appel, au même titre que certains membres du Congrès américain, à dénoncer l’ignoble attitude d’ICVC-FECRIS.
Nous vous encourageons, quels que soient vos opinions ou vos préjugés sur l’Affaire Ambash, à oser chercher la vérité, pour le bien de chacun et pour le bien du peuple d’Israël.


Le Comité International de Soutien à l’artiste Daniel Ambash

רחל ליכטנשטיין, מנהלת המרכז הישראלי לנפגעי כתות (ICVC-FECRIS) מצנזרת סרטונים של אינטלקטואלים מחו"ל המספרים על השערוריה של משפט אמבש, אוגוסט 2016

איך מנהלת המרכז הישראלי לנפגעי כתות (ICVC-FECRIS), רחל ליכטנשטיין, מרשה לעצמה לצנזר קטעי וידאו של הפילוסוף ופסיכואנליטיקאי הצרפתי-ישראלי ג'ורג'-אלייה סרפתי?
האם משום שהוא גינה את השערורייה השיפוטית במשפט אמבש, שלגביו רחל ליכטנשטיין טוענת להיות בעלת "זכויות היוצרים"?
המרכז הישראלי לנפגעי כתות (ICVC-FECRIS) הוא עמותה שאמורה לעזור, לשמור ולהגן על חופש הפרט, ובמיוחד על חופש הביטוי שנשללה מאנשים שמבחינה נפשית, פיזית וחומרית היו שבויים בידי גורואים מסוכנים.
למה המרכז הישראלי לנפגעי כתות (ICVC-FECRIS) מונע את חופש הביטוי של 'נשות אמבש' (שהוא בדרך אגב מגדיר כ"קורבנות של כת") ומצנזר את קטעי הווידאו שלהן?
מדוע רחל ליכטנשטיין (ICVC-FECRIS) מסירה מ- YouTube את מצגת הפאור פוינט של חקירת העיתונאי האמריקאי ע. דוידוף (ניתן לראותה באתר: www.danielambash.info)?
דוידוף אכן מראה כי ICVC-FECRIS יזם את "משפט אמבש" באמצעות מאמר בשנת 2008 בעיתון הארץ. ICVC-FECRIS שלח בזמנו רב צעיר, מחופש לחסיד ברסלב, לביתו של דניאל אמבש, כדי להיכנס פנימה, לרגל ולהשמיץ אותו בתקשורת בלי להביא שום הוכחה. אז התחילו השמועות וציד המכשפות... דוידוף מנתח את המניפולציות של ICVC-FECRIS שבוצעו במהלך תקופה של יותר משמונה שנים. בשנת 2011, שהיא שנת המעצר, רחל ליכטנשטיין (ICVC-FECRIS) ממונה כיועצת של המשטרה ושירותי הרווחה למשפט אמבש.
רחל ליכטנשטיין גם חסמה ביוטיוב עשרה סרטונים סאטירים של 'נשות אמבש'. לדברי ה ICVC-FECRIS ולמרות העובדה שנשות אמבש כבר 5 שנים נלחמות נגד התארים של "קורבנות", "שפחות מנטליות" או "שפחות מין" שהמערכת הדביקה להן, אין לאותן נשים רשות להילחם באינטרנט בנשק של ההומור ולהכריז על חפותו של האיש הכלוא שהן אוהבות, ולגנות את התעללות הרשויות כדי לשקם את כבודן.
למה?
האם הפרס של "איכות חיים" שהיא קיבלה מהכנסת שלושת שבועות לאחר מתן גזר הדין של 26 שנות מאסר לדניאל אמבש, הוא שנותן לרחל ליכטנשטיין את הסמכות לחסום את חופש הביטוי של אינטלקטואלים מישראל וארצות אחרות ולצנזר את "נשות אמבש"?
המרכז הישראלי לנפגעי כתות (ICVC-FECRIS) אינו מגן על הקורבנות, אלא תחת הכותרת של כתות הוא עושה דמוניזציה של אנשים בודדים, מארגן את הלינץ' התקשורתי של הפרט שעל הכוונת, מסתיר את האמת ומונע ממנו להתבטא.
אנו, וכמו כן כמה מחברי הקונגרס האמריקאי, פונים אליכם לגנות את הגישה המתועבת של ICVC-FECRIS.
אנו מציעים לכם, לא משנה מה השקפתכם ודעותיכם הקדומות על משפט אמבש (אם יש), להעז לחפש את האמת, לטובת כולם ולטובת עם ישראל.
ועדת התמיכה הבינלאומית למען דניאל אמבש



FAMOUS ISRAELI ATTORNEY, AVIGDOR FELDMAN , WROTE TO THE SUPREME COURT, JUNE 2016

Simon Holzman

LETTER OF ATTORNEY AVIGDOR FELDMAN TO THE SUPREME COURT, JUNE 2016

Avigdor Feldman – Law Offices
10 Huberman Tel Aviv 64075
Tel: 03-6852220 Fax: 03-6869775
                                          avigdor@jurists.co.il
Supreme Court of Jerusalem                            Criminal Appeal8104/13
Sitting as Court of Criminal Appeal8027/13

The appellant Daniel Ambash ID
Legally represented by his Lawyer Zvi Zer

Feldman's response
In accordance with the decision of the Court, asking the undersigned to submit his response …

.…"13 defense witnesses testified that the Ambash family did not function as a cult but as a polyamory, loving and warm family, but the District Court for no apparent reason did not believe."

It is understood that these 13 witnesses were brought by the undersigned defense attorney and everything in order to prove what was said above, that the Ambash family was not a cult and did not function as a cult and any statements relating to a cult are irrelevant to them.
See also in this regard section 14 of the main argument which emphasizes, that 5 out of 6 women who allegedly made up the cult "remained strong in their position that they do not have anything to "open up about" and that all charges against the appellant and against them are baseless." The accusation of slavery is out of touch with the fact that the Ambash family did not function as a cult, it did not have any characteristics of a cult, and the undersigned has doubts about this question whether a cult can affect the mental independence of a person and stresses that this theory was not accepted anywhere in the world and has no relevance to the present case.

All the evidence, which the undersigned had brought, shows that the "Ambash women" are opinionated, resolute women, who acted out of their own free will, and by no means were enslaved to the will of Daniel Ambash.

Among the grounds of appeal the appellant cites the words of the judge Freedman Feldman of the Jerusalem District Court, asking during the oral summaries that were presented by the undersigned and as a result of the statement of the undersigned: "Out of six women, five are still attached [to the defendant], that is, one testified against him and 5 of them we see them consistently arrive after he has been detained for a long time ... there still needs to be an explanation for that when you (the prosecution) claim that they are deprived of any own will."

Another quote of the judge Freedman, (Article 529 of the grounds of the appeal) following the arguments of the undersigned in the summary of the defense: "But Feldman argues that this is nothing else than what is really good for them, that is what they want."

Also on page 530 of the grounds of the appeal the words of the judge Zaban are cited which were addressed to the prosecution:

"Look at the women here, have you noticed that every one of them, I'm talking about the general cognitive impression, they are high level girls with good abilities of articulation and explanation. Where have they been deprived (of free will, even though) according to your theory they had no other way / choice".

The Court is requested to have a look at the summaries of the undersigned in the District Court (both written and oral) where the undersigned firmly argues against the- according to his opinion - false thesis that the Ambash family functioned like a cult and that the daughters of the house were deprived of free will and the ability to understand their actions and activities and as had been proven during the trial all the crime of enslavement is totally unfounded in these circumstances.

The undersigned showed videos and testimonies (N / 5, N / 12 N / 13 N / 21) indicating that the members of the Ambash family functioned independently, none of them showed signs of detention or abuse and have a look for example at the video on a Dutch TV show (N / 21) which was presented and was shown in court and submitted to the court, as well as other videos about the lifestyle of the Ambash family.

In the lower court extensive evidence was presented regarding the general behavior, daily life and social ties of the Ambash women and unfortunately the District Court rejected this argument, according to the opinion of the undersigned, with due respect, by mistake.

Similar arguments to those the undersigned brought forth in the case Ambash, were accepted in the judgment of the District Court in Tel Aviv, which was given after the sentence in the case at hand had been handed down, in the serious criminal case of 23751-02010 of State of Israel versus Goel Ratzon.

Needless to say that the undersigned agrees with all of the appellant's claims regarding the crime of holding in conditions of slavery, this was the line of argument in the District Court and the evidence and argument in the District Court were those that prepared the argument of the appeal.

In any event, the undersigned reiterates that no expert was brought in the Ambash file who claimed that the Ambash family operated as a cult and that therefore the members of the house of Daniel Ambash were deprived of free will and as stated in the Grounds of Appeal that had been filed, to which the undersigned agrees in this chapter, the decision of the Jerusalem District Court was not based on any expert opinion and is like an independent creation of the court that has no precedent neither in this country nor anywhere else in the world and therefore the undersigned holds that the verdict of the honorable lower court ought to be canceled.

It should be emphasized that the undersigned has invested considerable legal efforts to refute the claim that the Ambash family was conducted like a cult and that the "Ambash-Ladies" were held in conditions of slavery because of their belonging to a Cult, in addition, even at the stage of the argument for punishment, the undersigned brought the Ambash-Ladies back to testify in court in order to demonstrate that although many years have passed during which Daniel Ambash was held is in custody, and had lost all ability to influence the witnesses, they repeated and insisted that he had never ruled over their free will and all they did was operated out of their real and own will which had never been deprived in any way.

The undersigned has set a clear defense line to prove that all the Ambash-Ladies acted voluntarily, including Simcha and Hodaya. That the Ambash family did not conduct a cult, that Simcha, who the undersigned of course interrogated thoroughly and in the most detailed manner, incriminated Daniel for self-serving, ulterior motives because during the police investigation she was promised immunity from prosecution for serious acts she had committed and because of an invalid police interrogation where they threatened her that her daughter would be taken from her [if she does not agree to testify against her husband]. It goes without saying that these claims are listed in the notice of appeal as a result of the evidence, cross-examinations and argument of the undersigned at the trial court.

And even in retrospect, the undersigned ran the trial to the best of his understanding of the legal court and if the District Court chose to convict Daniel Ambash for most of the offenses it is not due to a negligent representation but to decisions which the District Court made and on which the undersigned, with due respect, at least in part, disagrees.

Avigdor Feldman.

 

להלן תגובתו:
טענת הכשל בייצוג מופיעה בהודעת הערעור וכן בסעיף 21 לעיקרי הטיעון שעל פיה פעל הח"מ "עקב ניגוד עניינים מובהק" באשר סימולטנית עם תיק זה ייצג הח"מ "חסיד מהכת של אליאור חן, מר קוגמן (להלן: "תיק קוגמן"), ושם לצורך הגנתו פעל עו"ד פלדמן במשותף עם המרכז לכתות להוכיח שקורבן כת אינו אחראי למעשיו כלומר בדיוק ההיפך ממה שהיה צריך להוכיח בתיק זה..."
טענה זו נסתרת מיניה וביה מן האמור בסעיפים אחרים של עיקרי הטיעון, כך סעיף 6 מספר כי "13 עדי הגנה, העידו שבית מפחת אמבש לא התנהל ככת אלא כמשפחה פוליאמורית אוהבת וחמה, אבל בית המשפט לא האמין ללא סיבה נראית לעין".
מובן כי 13 עדים אלה הובאו ע"י הסנגור הח"מ והכל במטרה להוכיח את שנאמר לעיל, כי בית משפחת אמבש לא היה כת ולא התנהל ככת וכל האמירות הנוגעות לכת אינן רלוונטיות לגביו. כמו כן ראה בעניין זה גם סעיף 14 לעיקרי הטיעון המדגיש כי 5 מתוך 6 הנשים שלכאורה הרכיבו את הכת "נותרו איתנות בדעתן שאין להם על מה "להיפתח" ושכל האשמות נגד המערער ונגדן מופרכות מיסודן".
עוד מדגיש המערער בעיקרי הטיעון בסעיף 16 כי 5 מתוך 6 הנשים "הן לא משועבדות, אינן שפחות מין ומעולם לא נאנסו".
מובן מאליו כי עדויות אלה הובאו ע"י ב"כ של דניאל אמבש – הח"מ והכל כדי להוכיח כי עבירה של החזקה בתנאי עבדות תלושה מן העובדות כי משפחת אמבש לא התנהלה ככת, אין לה מאפיינים של כת וככל שכת יכולה להשפיע על עצמאותו המנטאלית של אדם והח"מ מטיל בכך ספק ומדגיש כי תיאוריה זו לא התקבלה בשום מקום בעולם, הרי שאין לדבר כל רלוונטיות בתיק דנן.
כל הראיות, אותן הביא הח"מ, מלמדות כי "נשות אמבש" היו נשים דעתניות שעומדות על דעתן, שפעלו מתוך רצון חופשי ובשום פנים ואופן לא היו משועבדות לרצונו של דניאל אמבש.
הטענה כאילו נמנע הח"מ מלהוכיח שלא התקיימה החזקה בתנאי עבדות, מכוח הפעלת כוחותיו המנטליים של דניאל על נשותיו מוכחשת באופן ברור מכוח הראיות בתיק וקיבלה ביטוי מלא בנימוקי הערעור ובעיקרי הטיעון מטעם המערער.
בנימוקי הערעור מצטט המערער את דברי כב' הש' פרידמן פלדמן, מבית המשפט המחוזי בירושלים, ששאלה במהלך סיכומי ההגנה שנטענו בע"פ על ידי הח"מ ובעקבות טענותיו של הח"מ: "מתוך 6 נשים, 5 עדיין קשורות, זאת אומרת אחת העידה נגדו ו5 אנחנו רואים אותן באופן עקבי מגיעות כאשר הוא נמצא תקופה ארוכה במעצר... עדיין צריך להיות הסבר לזה שאתם (התביעה) טוענים שהרצון שלהן נשלל."
עוד מצוטטים דברי כב' הש' פרידמן, (בסעיף 529 לנימוקי הערעור) בעקבות טיעוני הח"מ בסיכומי ההגנה: "אבל טוען עו"ד פלדמן שזה לא אחרת שבאמת טוב להן, שזה מה שהן רוצות".
כמו כן בעמ' 530 לנימוקי הערעור מצוטטים דברי כב' הש' צבן שהפנו אל התביעה:
"תראה הנשים שעמדו פה שמת לב שכל אחת מהן, אני מדבר על התרשמות כללית מבחינה קוגניטיבית, הן בחורות ברמה גבוהה עם יכולת ביטוי והסבר רציני איפה נשלל מהן )הרצון החופשי א"כ) לא הייתה להן דרך אחרת לשיטתכם".
בית המשפט הנכבד מופנה אל סיכומי הח"מ בבית המשפט המחוזי (הן בכתב והן בע"פ) בהם יוצא הח"מ באופן נחרץ כנגד התזה המופרכת לדעתו כי משפחת אמבש התנהלה ככת וכי בנות ביתו של אמבש היו חסרות רצון חופשי ויכולת הבנה לגבי מעשיהן ופעולותיהן והדברים הוכחו במהלך המשפט ועל כל העבירה של החזקה בתנאי עבדות היא מופרכת לחלוטין בנסיבות אלה.
הח"מ הציג סרטונים ועדויות (נ/5, נ/12, נ/13, נ/21) המלמדים כי בני משפחת אמבש התנהלו באופן עצמאי, משוחרר, אף אחד מהם לא הפגין סימני כליאה או התעללות וראה למשל סרטון הטלוויזיה ההולנדית (נ/21) שהוצג והוקרן בבית המשפט והוגש לבית המשפט, כמו גם סרטונים אחרים על אורח חייהם של בני משפחת אמבש.
הטענה כאילו לא הוצגו כל הסרטונים התומכים בטענת העדר שליטה של דניאל אמבש ובני משפחתו, איננה נכונה, הובאו לבית המשפט כל הסרטונים ובפני בית משפט קמא הוקרנו סרטונים המייצגים ביותר ואף העדים העידו בבית המשפט ביחס לסרטונים שהוצגו.
בבית משפט קמא הוצגו ראיות רבות שנגעו להליכותיהן, חיי היומיום וקשריהן החברתיים של נשות אמבש ולמרבה הצער בית המשפט המחוזי דחה טיעון זה, לדעת הח"מ, בכבוד הראוי, בשגגה.
טיעונים דומים, לאלה שטען הח"מ בתיק אמבש, התקבלו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, שניתן לאחר מתן גזר הדין בתיק דנן, בעניין תפ"ח 23751-02010 מ"י נגד גואל רצון.
למותר לציין כי הח"מ מסכים עם כל טענות המערער הנוגעות לעבירת ההחזקה בתנאי עבדות, זה היה קו הטיעון בבית המשפט המחוזי והראיות והטיעון שהיו בבית המשפט המחוזי הם שהכשירו את הטיעון בערעור.
הטענה, כי בעניין קוגמן, לא במסגרת ההוכחות, אלא במסגרת הטיעון לעונש, הובאה עדותה של גב' שרונה בן משה מן המרכז לנפגעי כתות, לצורך הקלה בעונשו של מר קוגמן, לא הייתה לה שום השפעה על ניהול הגנתו של אמבש שלמיטב הכרתו של הח"מ נעשה באופן מקצועי, מסור וללא כל פניות זרות.
הטענה כאילו יש לח"מ קשר עסקי או אחר עם המרכז לנפגעי כתות היא טענה שאין לה כל יסוד והיא חסרת שחר, מכל מקום ראוי להגדיש כי התביעה לא הביאה כל נציג או חוות דעת של המרכז לנפגעי כתות ולכן אף לא היה כל צורך להתמודד עם חוות דעת.
האמור בסעיף 22 לנימוקי הערעור על פיהן נמנע הח"מ מלחקור על הקשר שבין המשטרה והמרכז לנפגעי כתות ונמנע מלהציג זכ"דים בדבר הקשר שבין החוקרים והמרכז לנפגעי כתות משום "שהוא עצמו היה בקשר עסקי עם אותו מרכז לכתות לצורך ההגנה בתיק קוגמן" היא טענת הבל, מאליו ברור שלא היה מועיל כלל לנאשם, דניאל אמבש, אילו הייתה נפתחת הדלת אל המרכז לנפגעי כתות, להציג בפני בית המשפט את התאוריות המופרכות שלו ביחס לטענה שמשפחת אמבש התנהלה ככת.
אין ולא היה לח"מ כל קשר עסקי או אחר עם המרכז לנפגעי כתות והטענה מעליבה ופוגעת ללא כל בסיס ראייתי. בפועל לא היה לח"מ כל קשר עם המרכז לנפגעי כתות לצורך משפט קוגמן והקשר והבאתה של גב' שרונה בן משה התבצעה על ידי משרדו של עו"ד אבי לביא שייצד יחד עם הח"מ את מר קוגמן.
נכון שבתיק קוגמן כאמור, בשלב הטיעון לעונש, הובאה, כאמור, ביוזמת משרד עו"ד לביא, חוות דעל של המרכז לנפגעי כתות, יחד עם זאת מאליו מובן כי לדעת הח"מ לא דין חסידי הרב אליאור חן כמשפחת אמבש, לעניות דעת הח"מ, אכן הטענה כי חסידי אליאור חן התנהלו כחברים בכת, מבחינת בידודם מן העולם החיצון, התיימרות הרב אליאור לקשר עם כוחות עליונים שלא מן העולם הזה ויכולתו לבצע נסים, והטלת אימה על חסידיו, שלא כמו במסגרת משפחת אמבש ולכן הטענה כי במקרה אחד תמך הח"מ בטענה כי שליטה מנטלית עשויה להחליש את הרצון הפלילי ואילו במקרה אחר, על נסיבותיו השונות והייחודיות, אין הדבר כך, איננה מצביעה בשום פנים ואופן על ניגוד אינטרסים, דומה הדבר לעו"ד שמביא בתיק אחד מומחה לכתב יד הטוען בתיק אחד כי מצליח הוא לקבוע כי כתב יד מסוים מזויף וכי בתיק אחר בנסיבות שונות טוען הוא כי כתב היד אמיתי ואותנטי איננו נתון למצב של ניגוד אינטרסים.
מכל מקום הח"מ שב ומדגיש כי בתיק אמבש לא הובא כל מומחה שטען כי משפחת אמבש פעלה ככת ועל כן נשלל רצונם החופשי של בני ביתו של דניאל אמבש וכאמור בנימוקי הערעור שהוגשו, שהח"מ מסכים להם בפרק זה, קביעת בית המשפט המחוזי בירושלים, לא התבססה על שום חוות דעת של מומחה והיא בבחינת יצירה עצמאית של בית המשפט שאין לה תקדים לא בארץ ולא בעולם ועל כן הח"מ סבור שמן הראוי כי תבוטל הכרעת דינו של בית המשפט קמא הנכבד.
יש להדגיש כי הח"מ השקיע מאמץ משפטי ניכר בהפרכת הטענה שמשפחת אמבש התנהלה ככת וכי "בנות אמבש" הוחזקו בתנאי עבדות מכוח שייכותן לכת, יתרה על זאת אף בשלב הטיעון לעונש, הביא הח"מ את בנות משפחת אמבש לשוב ולהעיד בפני בית המשפט כדי להוכיח שעל אף שחלפו שנים רבות שבהן נמצא דניאל אמבש במעצר, והוא איבד את כל יכולות ההשפעה על העדות, עדיין חוזרות הן וטוענות כי מעולם לא שלט ברצונן החופשי וכל שעשו ופעלו היה מכוח רצונן האמיתי שלא נשלל בכל צורה שהיא.
ביחס לטענות האחרות הנוגעות לכשל בייצוג שקשה להבין מתוך הודעת הערעור, האם הן עומדות בפני עצמן או שהן ביטוי לטענת ניגוד האינטרסים, הן מוכחשות לחלוטין, כך למשל ביחס לחקירה הנגדית של הודיה, אין שחר לטענה כי הח"מ חשש שחקירת הודיה הייתה מובילה אל המרכז לנפגעי כתות ולד"ר גרין שלכאורה עמד מאחורי החקירה, אין לה שום יסוד, עם כי נכון שהח"מ עשה הכל כדי למנוע דריסת רגל של המרכז לנפגעי כתות במשפט והכל כדי שלא יוזן בית המשפט בתאוריות המופרכות של המרכז, ביחס למתנהל במשפחת אמבש.
ביחס לעובדה כי הח"מ לא נכח בחקירתה הנגדית והיא בוצעה ע"י עו"ד אחר מנוסה ממשרדו, עו"ד מיקי חובה, אכן בית המשפט כפה על עו"ד חובה לנהל את החקירה הנגדית, יחד עם זאת הותיר פתח להזמנתה של הודיה לחקירה נוספת ע"י הח"מ ולאחר שבחן הח"מ את עדותה של הודיה בחקירתה הראשית והנגדית הגיע למסקנה כי אין צורך לשוב ולחקור אותה.
הודיה אכן העידה כנגד דניאל אמבש יחד עם זאת, לא נראה היה שניתן היה להסיט אותה מעמדה זו בדרך של חקירה נגדית והח"מ סבר כי בחקירה נגדית נוספת תחזור הודיה על עמדתה ואולי אף תגן עליה ביתר תוקף.
הח"מ סבר כי עדויות האחרות של 5 נשים נוספות יהיה בכוחן להחליש את עדותה של הודיה מה גם שמן העדות של הודיה כפי שנמסרה עלתה עוינות ברורה וחד צדדיות כלפי דניאל אמבש שהח"מ סבר שיהיה בכוחה כדי להביא להחלשה נוספת של משקל עדותה.
לסיכום, במהלך משפט, סנגור מבצע החלטות לאינסוף בדבר שאלות שיישאל החקירה נגדית, עדים שיזמין וקו הגנה שיפעל על פיו. הח"מ קבע לעצמו קו הגנה ברור שיוכיח כי כל בנות אמבש פעלו מרצונן החופשי, לרבות שמחה והודיה. כי משפחת אמבש לא התנהלה ככת, כי שמחה, שאותה כמובן חקר הח"מ ארוכות ובאופן מפורט ביותר, הפלילה את דניאל מתוך מניעים עצמיים מכך שהובטחה לה חסינות כנגד מעשים חמורים שהיא עצמה ביצעה וחקירת משטרתית פסולה שאיימה עליה כי תילקח ממנה בתה. למותר לציין כי טענות אלה המופיעות בהודעת הערעור הן פרי הראיות, החקירות הנגדיות והטיעונים של הח"מ בערכאה הדיונית.
וגם במבט לאחור, הח"מ ניהל את המשפט כמיטב הבנתו המשפטית ואם בית המשפט המחוזי בחר להרשיע את דניאל אמבש ברוב רובן של העבירות אין הדבר נובע מייצוג רשלני אלא מהכרעות שעשה בית המשפט המחוזי שלפחות לגבי חלק מהן הח"מ, בכבוד הראוי, חולק.
 אביגדור פלדמן, עו"ד

 

Letter of Ophrah and Asher Zelmati

Simon Holzman

Asher Zelmati lives in Israel for over thirty years, student of Rav Ashkenazi, said "Manitou". Ophrah and Asher are members of the International Committee to Support the artist Daniel Ambash.

Dear friends,
Ophrah and I have had the opportunity to meet Daniel Ambash in prison in Ramle. It was the first time we entered a prison.
We met a man living in conditions that exceed fiction.
After all, this is the rationale of a prison: society has to protect itself from dangerous individuals. On the other hand there is no smoke without fire: one cannot be innocent if he is in prison.
Finally, it is best not to ask too many questions, to keep conscience clean and to maintain our hard won well-being.
My friends, I protest.
Behind the numbing thoughts and evil accusations, there is an unbearable reality, smelly, unacceptable to my soul because there are too many lies, manipulations and testimonies extracted under torture.
I am appalled to see this man humiliated, reduced to a lower status than a slave. A poor man convicted without evidence and without any fair trial.
How is it possible to celebrate Passover, the feast of liberation, in these conditions?
We are accustomed to the idea of nti-Semitic lies that depict the Jew as the vile beast to better justify their crimes.
We are used to hunt this nauseating smoke to better confuse the crime of these anti-Semitic.
In the case of Ambash case, we do not dare, we fear, well ... we remain passive and complicit.
But make no mistake, the virus continues its work. Today it is Ambash far from being the only one in this situation, tomorrow it will be the future Ambash.
Why would it stop in since no one says anything?
If you really want to get rid of the chametz of Passover, so please take few minutes of your time to learn about the Ambash Affair.
 
Here are 3 links (in Hebrew): a TV show on 1 Israeli, suggesting a beginning of truth on this matter and a testimony of a daughter of Ambash and the interrogation of a child of the Amabash family .
 
Here is a link to sign a petition
 
And a PDF document summary of the situation by Jean-Pierre Lledo
 
Kindest regards
Asher

Asher Zelmanti vit en Israel depuis plus de trente ans, élève du Rav Ashkenazi, dit «Manitou». Ophrah et Asher sont membres du Comité International de soutien à l’artiste Daniel Ambash.

Bonjour cher(e)s ami(e)s,
Nous avons eu la chance, ma femme et moi, de rencontrer Daniel Ambash dans sa prison à Ramlé. C’était la première fois que nous nous rendions dans une prison.
Nous y avons rencontré un homme vivant dans des conditions qui dépassent la fiction.
Après tout, c’est la raison d’être d’une prison : il faut bien que la société se protège des individus dangereux et en particulier de cette bête immonde qu’est le terrorisme. D’autre part n’y a pas de fumée sans feu : on ne peut être innocent en prison.
Finalement, mieux vaut ne veut pas se poser trop de questions, rester la conscience tranquille, préserver un bien-être difficilement acquis.
Mes amis, je proteste.
Derrière les pensées anesthésiantes, derrière les accusations diaboliques, il y a une réalité insupportable, nauséabonde, inacceptable à mon âme car issue de beaucoup trop de mensonges, de manipulations et de subordinations de témoins.
Je suis effaré de voir cet homme humilié, réduit à un statut plus bas qu’un esclave. Un pauvre homme accusé sans preuves et sans procès élémentaire. Lorsque Daniel Ambash me parlait, assis dans son habit orange de prisonnier, je regardais ses yeux que la souffrance et les mauvaises conditions avaient légèrement embrumés. Il parlait sincèrement du cauchemar qu’il vivait, de ses conditions d’incarcération, de tout ce qu’il y avait d’invraisemblable dans la succession des événements qui l’avait amené derrière les barreaux et je me demandais : comment est-ce possible ?
Je regardais Daniel et j’avais honte de ne pouvoir lui dire que des amis proches, bons, cultivés n’avaient pas le courage de faire face à l’énorme mensonge construit autour de son histoire, même si peu d’entre nous partagent sa manière de concevoir le couple.
Mes amis, je remercie chaque jour d’avoir un pays et un peuple qui ont su, en quelques décennies, à partir d’individus venus des quatre coins du monde, construire notre Israël tant aimé et faire surgir ses richesses matérielles et spirituelles. Comment ne pas être indulgent après 78 ans d’indépendance ?
Mais quand je vois se démener chaque Israélien à l’approche de Pessah pour célébrer de la façon la plus rigoureuse qui soit la fête de la Liberté, je ne comprends plus.
Nous sommes acquis à l’idée des mensonges des antisémites qui dépeignent le Juif comme la bête immonde pour mieux justifier leurs crimes. Nous sommes habitués à chasser cette fumée nauséabonde pour mieux confondre le crime des antisémites.
Dans le cas de l’affaire Ambash, on n’ose pas, on a peur, enfin… on reste passif et complice. Mais ne vous y trompez pas, le virus continue son travail. Aujourd’hui c’est Ambash, loin d’être un cas isolé, demain ce seront les futurs Ambash. Pourquoi cela s’arrêterait-il en effet puisqu’on ne dit rien ? Et comment fêter Pessah dans ces conditions ?
Si vous voulez vraiment vous débarrasser du Hametz de Pessah, alors prenez je vous prie quelques minutes de votre précieux temps pour vous renseigner sur l’affaire Ambash, l’histoire vraie d’un artiste innocent en prison.     
Ophrah et Asher Zelmati

Fichier PDF

חברים יקרים שלום,
 
אופרה ואני זכו לפגוש את דניאל אמבש בכלא ברמלה.
זאת הייתה הפעם הראשונה שנכנסנו לבית הסוהר.
פגשנו אדם שחי בתנאים שלא ניתן לתאר לעצמינו.
אחרי הכל, זהו הרציונל של בית הסוהר: החברה חייבת להגן על עצמה מפני אנשים מסוכנים. מצד שני אין עשן בלי אש: אדם לא יכול להיות חף מפשע אם הוא בכלא.
לבסוף, עדיף לא לשאול יותר מדי שאלות כדי לשמור על מצפון נקי ועל שלוות הנפש שעבדנו עליה כל כך קשה.
חבריי, אני מוחה.
מאחורי המחשבות המרגיעות וההאשמות הרעות, קיימת מציאות קשה מנשוא, מסריחה ושלא מתקבלת על הדעת כי יש יותר מדי שקרים, מניפולציות ועדויות שנסחטו תחת עינויים.
אני מזועזע מלראות את האיש הזה מושפל, מופחת למעמד נמוך מעבד. איש מסכן שהורשע ללא ראיות וללא משפט הוגן.
איך אפשר לחגוג את חג הפסח, את חג השחרור, בתנאים אלה?
אנחנו רגילים לרעיון של שקרים אנטישמים המתארים את היהודי בתור מפלצת כדי להצדיק את פשעיהם.
אנחנו רגילים לצוד את הסרחון הזה כדי לבלבל טוב יותר את הפשע של אנטישמים הללו.
במקרה של משפט אמבש, אנחנו לא מעיזים, אנחנו חוששים, טוב ... אנחנו נשארים פסיביים ובעצם שותפים לפשע.
אבל אל תטעו, הווירוס ממשיך את עבודתו. היום זה אמבש רחוק מלהיות היחיד במצב הזה, מחר זה יהיה האמבש העתידי.
אך למה זה יעצור מאחר שאף אחד לא אומר דבר?
אם אתם באמת רוצים להיפטר מהחמץ של פסח, אז בבקשה קחו כמה דקות מזמנכם כדי ללמוד על משפט אמבש.
הנה 3 קישורים: תוכנית טלוויזיה על 1 הישראלי, דבר המצביע על תחילת האמת בעניין זה  ואת עדות הבת של אמבש  ואת החקירה של ילד ממשפחת אמבש

הנה קישור לחתום על עצומה 
וכן סיכום מסמך PDF של המצב על ידי ז'אן-פייר לידו
איחולים לבביים
אשר

International Support Commette to the artist Daniel Ambash

Simon Holzman

Les extraits des vidéos d'interrogatoires qui ont circulé sur les réseaux sociaux la semaine dernière viennent accréditer les dires des 4 femmes Ambash : chaque membre de la famille a été accusé, durant de longs et violents interrogatoires, d'avoir violé un frère, une soeur, un de leurs enfants, sans distinction d'âge et de sexe. Tous ont été menacé d'emprisonnement, de perdre la garde de leurs enfants s'ils refusaient de collaborer. A tous il a été dit que leur père, leur compagnon était passé aux aveux, qu'il ne sortirait pas vivant de prison, que de ne pas collaborer les rendait suspect, que pour avoirdroit à un nouveau démarragedans la vie il fallait collaborer. Les médias et la justice ont présenté Daniel Ambash comme un" monstre", comme "le chef d'une secte sadique" . Qui veut être l'enfant ou la compagne d'un monstre? Les plus faibles ont craqué, ont fait de faux témoignages contre Daniel Ambash, se sont ensuite rétractés sur des vidéos qu'ils ont eux-même postés sur you tube en 2011, l'un des enfant s'est dédit dans un courrier adressé à la Cour suprême.
Conséquences : les témoins qui se sont rétractés ont été inquiétés de plus bel par les services sociaux, par la police, par le parquet, jusqu'à ce qu'ils marchent au pas… Aujourd'hui tous ces "braves collaborateurs" sont enferrés dans leurs mensonges, risquant probablement gros à se désavouer à nouveau ? risquant surtout de perdre les avantages et le soutien que les autorités israéliennes accordent à leur statut de "victimes", "d'individus nouvellement normalisés" ?

3/4/16, Le comité international de soutien à l'artiste Daniel Ambash

Fichier PDF

The excerpts from videos of investigations that circulated on social networks last week accredit the statements of the 4 Ambash Ladies : each family member was charged of raping a brother, a sister, one of their children, regardless of age and sex dscrimination. All were threatened with imprisonment , of losing custody of their children if they refused tocooperate. To each member of the Ambash family it was said that their father , their husband had confessed he was guilty so he could not come out alive from jail. Who ever did not cooperate with the police will be considered a suspect. Each one cooperating with the police will have the opportunity of having a new start in life. The medias and the justice    presented Daniel Ambash as a "monster" , as " the leader of a sadistic cult" . Who wants to be the child or the partner of a monster ? The weakest cracked , made false testimony   against Daniel Ambash , later retracted on videos that they themselves posted on you tube (in 2011).One child was forfeit in a letter sent to the Supreme Court (see website www.danielambash.info: PERJURY and POLICE & SOCIAL WORKERS VIOLENCE). Consequences: the witnesses who had retracted were bothered again by the police, the welfare, the prosecutor's officeuntil they marched in step ... Today all these " brave cooperators " are themselves caught in their own lies , probably risking big to disavow again ? especially risking of losing the benefits and support that the israeli authorities give to their status of " victims " , of "new standardized individuals"   

 3 /4/16,  Support Committee to the artist Daniel Ambash

PDF File

הקטעים מתוך קטעי הוידאו של החקירות שהופצו ברשתות החברתיות בשבוע שעבר אישרו את
הטענות של ארבע נשות אמבש: במשך חקירות ארוכות ואלימות כל אחד מבני המשפחה הואשם
באונס אח, אחות או אחד מילדיהם, ללא הבחנה בין גיל ומין. על כולם איימו במאסר או בלאבד את
המשמורת על הילדים שלהן אם יסרבו לשתף פעולה. לכל אחד מחברי משפחת אמבש נאמר כי
האב, הבעל הודה שהוא אשם, כך שהוא לא ייצא חי מהכלא. מי שלא ישתף פעולה עם המשטרה
יחשיד את עצמו על ידי זה ואילו כדי שתהיה לו ההזדמנות להתחיל חיים חדשים, צריך לשתף פעולה
עם המשטרה. התקשורת ומערכת המשפט ייצגו את דניאל אמבש בתור "מפלצת", "מנהיג של כת
סדיסטית". מי רוצה להיות ילד או בת זוגו של מפלצת? החלשים נכנעו ומסרו עדות שקר נגד דניאל
אמבש, לאחר מכן חזרו בהם בסרטונים שהם עצמם פרסמו ביוטיוב (בשנת 2011 ). ילד אחד נסוג
אלימות www.danielambash.info : מעדותו במכתב שהוא שלח לבית המשפט העליון (ראה באתר
מהמשטרה ומהעובדות הסוציאליות). כתוצאה מכך העדים אשר חזרו בהם הוטרדו שוב על ידי
המשטרה, הרווחה והפרקליטות עד שיתאימו את עצמם לרוח הפרקליטות ... היום כל "משתפי
הפעולה הצייתנים" הללו כלואים בשקרים שלהם, כנראה בסכנה גדולה להתנער שוב? במיוחד
בסכנה לאבד את היתרונות ואת התמיכה שהרשויות הישראליות מעניקות למעמדם של "קורבנות",
ושל "אנשים סטנדרטיים חדשים".
3/4/16 , ועדת תמיכה הבינלאומית לאומן דניאל אמבש

קובץ PDF

Ilana Ambash and her son: demonstration in Paris, March 2016

Simon Holzman

Ilana Ambash and her son walked from the Champs Elysées to the Israeli Embassy. They deposited the book, Ambash Affair, to the Israeli Ambassadress in Paris

Ilana Ambash et son fils ont marché des Champs Elysées à l'Ambassade d'Israel. Ils on déposé le livre, L'affaire Ambash, à l'Ambassadrice d'Israel à Paris

אילנה אמבש ובנה הלכו מהשאנז אליזה לשגרירות הישראלית . הם הפקידו את הספר , פרשת אמבש , אל השגרירה הישראלית בפריז

Simon Holzman

French artist and painter, Alain Kleinmann, testifies in favor of his old friend, Daniel Ambash, March 2016

I have known Daniel Ambash there over thirty years. He was a choreographer and a dancer . He was an artist , an inventor, a creator. He was enthusiastic and imaginative and had created and performed in many remarkable danse shows. Then I saw him start studying in a yeshiva and make a sincere and demanding Teshuvah. But he did not give up the talents he had and was looking for a way to reconcile the two fields. This led him, for exemple, to produce street shows simultaneously expressing his faith and his art. He also sought, in his way of living, for this dimension of inventiveness. This is perhaps his " neo- hippy " side and those who do not like it can possibly blame him. But he certainly is not, neither a criminal nor a guru or a dangerous individual deserving 26 years in prison ! Although this claimed "marginality" may raise questions or worry the right-thinking circles, it certainly does not justify the determination to fabricate false evidence against him, to present those false evidence at trial or to want so badly to destroy his life and the life of his familiy… It sincerely seems to me that a retrial is a duty ... Alain KLEINMANN, France

L'artiste et peintre français, Alain Kleinmann, témoigne en faveur de son vieil ami, Daniel Ambash, Mars 2016

J'ai connu Daniel Ambash il y a plus de trente ans. Il était chorégraphe et danseur. C'était un artiste, un inventeur, un créateur. Il était enthousiaste et imaginatif et avait créé de nombreux spectacles remarquables. Puis je l’ai vu commencer à étudier dans une yeshiva et faire une Téchouva sincère et exigente. Mais il ne semblait pas renoncer pour autant au talent qu’il avait et cherchait une manière de concilier les deux domaines. Cela l’a ammené à concevoir par exemple des spectacles de rue exprimant en même temps sa foi et son art. Il cherchait également dans sa manière de vivre cette dimension d’inventivité. Il y a peut-être là un côté "néo-hippy" et ceux qui n'aiment pas cela peuvent peut-être le lui reprocher. Mais ce n'est certainement pas ni un criminel, ni un gourou, ni un dangereux individu méritant 26 ans de prison ! Même si cette « marginalité » revendiquée peut interroger ou inquiéter les milieux bien-pensant, elle ne justifie surement pas l’acharnement à fabriquer de fausses preuves à charge autour de son procès ni à vouloir si violemment détruire sa vie et celle de toute sa famille… Il me semble sincèrement que la révision de son procès est un devoir … Alain KLEINMANN, France

Ziva Postec, Jean-Pierre Lledo

Simon Holzman

 Ziva Postec and Jean-Pierre Lledo say what they think about the Ambash Affair

The Ambash Affair is both simple and complicated.

Daniel Ambash was sentenced more than three years ago by a court in Jerusalemto 26 years in prison and his family was broken up. It was made up of six women, four of whom were jailed for a year, and 17 children (13 of them Daniel's children). Most of these children are now in institutions.

The principal charges were: a dangerous cult; mental enslavement of the six women by Daniel Ambash; and abuse by the latter of the women and children.

We learned of the existence of this "affair" about a year ago through a friend, the filmmaker, Jessica Vaturi-Dembo, who, persuaded that this Family had been the victim of a grave injustice, conceived the project of a film in order to make these six women known.

And Friday, 11 March, at the Tel Aviv Cinémathèque, we saw an extract from this film in progress. And we listened to three of the women who had come to address the audience, Aderet, Shiran, and Azmara. On this occasion, we received the book which has just come come out in three languages, and which presents this "affair" in addition to the testimonies of the women.

Jean-Pierre has known the author of this book, Georges-Elia Sarfati, for several years. He had supported the project of the Popular University of Jerusalem to teach Jewish history and philosophy. This project had been launched by Georges-Elia and Jessica, one of whose goals was to counter with knowledge the campaigns for delegitimizing Israel throughout the world (and in Israel as well), reactivated by the books (best-sellers in France) of the Israeli historian, Shlomo Sand.  Precisely Georges Sarfati was one of the first to respond to him with a powerful, well-argued and scathing text.

After meeting in a public place with the three women and after reading the book,  Ambash Affair we said to ourselves that one could not know all that we know and not say that we too believe in the innocence of Daniel Ambash.

However, beforedoing so publicly, we wanted to meet the women again directly in private in order to be able to listen to their answers to certain objections that had been raised by some of our close friends.

This is what we did on Wednesday evening, 16 March, for four hours, from 8 pm to midnight, with two of the women, Shiran and Aderet. And this was after a long day of work on editing our film in progress.

But before presenting their account to you, it is necessary that you know who we are and the reasons for our commitment.

We are both filmmakers. Ziva was born in Israel and worked for 25 years in France as an editor, then chief editor, and after editing Shoah, the film of Claude Lanzmann, she came back to her country and directed several documentary films. Jean-Pierre, a director, had to flee Algeria in 1993 for France, following Islamist threats, and made aliyah in 2011. He is currently directing, with Ziva as producer and chief editor, a film that will test his former (negative) prejudices about Israel against reality.

As to the reasons for our commitment, despite the heavy load that directing this four-part film –a total length of 10 hours—entails, they are very simple. Beyond the fact that Ziva knew Daniel Ambash as well as his parents, it is above all the deep-seated conviction of his innocence that moves us to act. But it is also our even stronger conviction that Israel which gave The Law to humanity owes it to itself to give an example. Lastly, we think that our country is sufficiently burdened so that it should notsupply a new pretext to the professionals of besmirching her.

Our Deep-Seated Conviction

The principal accusation against Daniel Ambash is that he was the leader of a cult: his own family. And some of our friends, while admitting to knowing nothing about this Affair, could not prevent themselves from telling us: "This has all the signs of a deviant cult."

Now, having become familiar with the essential documents of this case which are accessible on the excellent website, www.danielambash.info , and after having spoken with the two women for four hours, we can say that the functioning of this Family resembles precisely anything BUT that of a cult.

Each one of us had had to reflect in fact on the social phenomenon of a cult. Jean-Pierre in Algeria wrote a great deal on the cult mode of functioning of totalitarian systems and traditional systems of a clan or tribal nature. And Ziva had been confronted among her close friends with the case of a young woman who had left her family definitively for the Hare Krishna cult. This young woman accused her father of sexual abuse and that posed grave problems in the family, up till the day that several families that were victims of that cult got together and discovered that all the fathers had been accused by their children . . . of the same misdeed!

Both of us arrived at an understanding –through different experiences-- that what characterizes cults, whatever their kind, is their closed nature, a hermetically closed nature. Totalitarian societies and pre-democratic societies (clans, tribes) become autistic. As to families, they cannot have access to their children who have entered a cult. And if they succeed in having access, thanks to the law in democratic countries, the children remain totally impenetrable and insensitive to external stimuli.

Now what is striking in the way of life of the Ambash Family is precisely openness. Totally porous openness!

The proof supplied by the countless family videos that can be seen on the site. The proof demonstrated by the total freedom of movement of the women and children. The proof supplied by the perpetual movement of this street theater troupe in the commedia dell'arte tradition which performed throughout Israel. The proof provided today by these women who take all sorts of initiatives and display an extraordinary inventiveness to make the truth known.

The proof is even provided by the defamatory television report on Arutz 2 which prepared public opinion to accept the arrest of Daniel Ambash and the dismantling of his family. The Family indeed did not see anything wrong in allowing moviemakers to enter into their private life and film them as they saw fit, without the least supervision. And the moviemakers, not succeeding in filming one single image which accredited their cult thesis, allowed themselves to produce a sordid manipulation, at the moment of editing, through the commentary and through frightening music, in order to lead the spectator to think "this cult is hiding its game very well… "

Lastly, a proof a contrario: the judicial system could not derive any advantage from the photos taken without the knowledge of the Ambash Family for months, day and night, by a camera hidden in the family home. Furthermore, it was the chance discovery of this camera by one of the children that caused the arrest of the whole family in the hour that followed.

This Family, whether Daniel or the women, never wanted to hide anything for the simple reason that they had nothing to hide. They believed on the contrary that they were good Israeli citizens, participating in their own way in the extraordinary diversity that characterizes the Jewish people, in the past before the creation of the State, as well as after it.

Why So Relentless Against This Family?

This is a question that we constantly ask ourselves. We find only one answer: The Ambash Family was disturbing. It was disturbing due to its way of life: six women living with only one man.

It disturbed people like us who remain attached to the way of life based on the union of one man and one woman, which is still dominant in our time.

It disturbed the ultra-orthodox milieu, called haredi, from which the first denunciations –libelous and anonymous--  emanated, for the Family lived in the Romema Quarter of Jerusalem. And it certainly awakened among them the profound hostility which Bratzlaver Hassidism –with which Daniel Ambash and his Family identify themselves-- has aroused since the 18th century in Europe.

It also disturbed a certain intelligentsia which insists on calling itself "on the Left" and which, like the historian Zeev Sternhell, harbors a visceral hatred towards all groups of the "religious" no matter how diverse.

Added to this detestation emerging from sources both diverse and opposed, was the very healthy detestation on the part of the broad public towards the cults that freely proliferate in Israel.
Does the Ambash Family stand a chance of being rehabilitated facing such an objective coalition, which gathers together all categories of the population?

The Ambash Family Has Only One Chance, That of Justice

The judicial system has the duty of telling the truth, even if this truth disturbs the majority, and therefore it is also duty bound to go against the current.

Despite our present skepticism, so badly did this "Affair" start off, we believe that justice will necessarily finish by being done. Our conscience as Jews and citizens gives us this hope. The more voices that call for justice, the sooner will it be done.

The judicial system in our country, precisely in this Affair, has already shown that it knew how to walk back its own judgement. In effect, the four women jailed for a year, were exonerated once the judicial system was convinced that the accusation rested only on interrogations that did not conform to the rules and on false testimonies extorted by different types of pressure.

Soon, on 28 March, following the appeal of Daniel Ambash, the punishment incurred by him (26 years in prison) will be either annulled   by the Supreme Court judges, or confirmed or even aggravated at the request of the Prosecution (to 65 years in jail).

The first possibility would be miraculous in the present context. The second, the more probable, invites from now on a long-term commitment for which the only motivation is the Jewish ideal of justice.

Responses by the Women to Our Friends' Objections

These last two weeks, we have addressed ourselves to our closest friends with the purpose of informing them and alerting them. Some subsequently asked what to do. Most preferred not to take a stand: the case is certainly very complicated. Some who at first were silent since they really believed that it was a cult that was involved, thanked us for having taken the time to listen to these women. Others finally raised objections. We thank all of them.

In our desire to know the responses of Shiran and Aderet to these objections, we have communicated the objections to them. Here are their responses:

  • "It has 'the appearance of a sect'"

"Certainly !" Shiran and Aderet exclaimed in unison"

"But everything was done to that end. Do you want examples?"

  • A manipulative report broadcast on Channel 2 TV (program "360") was edited precisely in order to give credibility to the idea that the Ambash Family was a cult. And since there was no image that could prove that, the report was followed by a discussion to which two protagonists of another cult affair, of the Ratson cult, were invited. The report and the discussion were broadcast four months before Daniel's arrest, and aimed to identify Ambash with Ratson, who was indeed a true guru and his twenty or so women were truly ill . . . .
  • Exactly 25 days after Daniel's arrest and 2 years before the judgment, the chiefs of the police and the social services in Jerusalem, in a press conference, assured the 50-odd journalists that the Ambash Family was indeed a "sadistic cult in Jerusalem."
  • "Everybody was allowed to speak, but we, we were forbidden to speak, and we may again be condemned for not having respected this prohibition."
  • "Polygamy is forbidden in Israel"

With the nuance that it is not forbidden to Muslims, the women drew our attention to the fact that "Daniel Ambash was accused of several things (notably, mental slavery and abuse of the women and children), but not ofpolygamy!"

They then add:


"The law could not indeed be opposed to the fact that we had decided to live with the same man. Therefore they invented the story of a cult."

  • "The Consent of the Women is sadly banal"

This is the objection of a friend who has worked for long years on violence committed against women. When we reported this to the two women, this was their immediate response, without having to deliberate:

"This person is quite right! The 'consenting women' are victims!" But we are not 'consenting women.' We refuse to be classified as 'consenting women.' This family, this construction, it is we who wanted it. It is we the women who made it! If there is someone who was 'consenting' in this affair it was rather Daniel. He should be seen as the victim!"

  • "Children deprived of school and pushed into begging": A doubly false statement.

Schooling. One of the women, Aderet, was a primary school teacher by profession. She explained what happened to us: Following the example of the adults of the ultra-orthodox neighborhood of Jerusalem where Daniel's family lived, notably in the neighborhood school, the children began to harass the Ambash children. Thus, the family made the decision to remove the children from the school and, together with other families, they founded a private school with their own funds.

Private education indeed exists in Israel. We know of other examples where families took direct charge of schooling their children. We don't know if this practice is illegal but it cannot be said that the Ambash children were left without education.

"The social services who interrogated the children well know that, since they were amazed at the intelligence and knowledge of the children," Shiran asserted.

Begging: Aderet and Shiran told us that the Ambash children had been especially filmed without their knowledge for a very long time, precisely to obtain a proof of begging. But not even the least image illustrating this practice could be brandished against Daniel during the trial.

  • Testimony of one ofthe children

These two last grievances were evoked by a friend who based himself on the testimony of one of the children who, he said, had been at his home a few days earlier. This is what the two women told us:

"What this child can no longer say is his own true story. After the father's arrest and the 'sheltering' of the four womenin institutions, the women were isolated one from the other, without a telephone and thus incapable of making contact with the outside world.  Daniel's three older children who had been left at liberty (since the minor children were also put into institutions and were subjected to various pressures) did everything they could to defend their father: going to lawyers, looking for support among friends in order to pay them, etc . . . That was displeasing and they were arrested. Today this young man, 'supported' by the anti-cult association is now persuaded that he was the victim of a guru."

The women take out their iPhones and show us photos of this child several years earlier (that can be seen on the site www.danielambash.info ): "Does he really look like a child who was the 'victim of dangerous guru' as your friend says?" they ask us.

They then show us dozens of video clips where all the children are actors, clowns,   and musicians.
"The Ambash home was transformed into a theater, a recording studio, and a concert hall!"

And we can easily imagine that for the children, it must have been paradise.

On the other hand, Ziva and I who have worked for a total of 90 years on images, formally affirm that there was no sign of fear or "mental slavery."

  • "A non-standard personality"

This is how our abovementioned friend characterized Daniel, as if that could be a reason for an accusation.

Daniel was indeed "non-standard". He was a highly talented dancer who had worked with the greats of his art (notably Maurice Béjart). He abandoned that career in order to come to Israel, do teshuvah there, and become involved with the spirituality of the Bratzlaver hassidim.
His parents were artists, his mother a painter and his father a moviemaker (Ziva already knew Daniel and his parents in Paris).

Daniel was later on seduced by the music of another non-standard personality, the rabbi-hippie-Bratzlaver hassidic singer, Shlomo Carlebach, whose melodies overwhelm us.
The first of the women incriminated, Ilana, is also non-standard. She is a violinist, a women's champion of kung fu in France, a practitioner of teshuvah too, and she married Daniel against the will of her parents who lived in France.

A whole family transformed into artists and made up of six women, one man, and 17 children, lived in harmony and indeed everything about the Ambash family was non-standard. But what is criminal about that?

Is it Israel's mission to only produce the standard?

IN CONCLUSION

Wednesday evening, Ziva and I listened to two magnificent women: Aderet and Shiran. Like the two others, Ilana and Azamra, they never gave in, despite the trying interrogations, during the year in prison which was inflicted on them, as well as the separation from their children.

Two lively women who made us laugh a great deal, by the way. They reacted automatically to all our questions, without hesitation, without choosing their words, in a word, without trickery. They were not at all aggressive. On the contrary, without a great deal of distance and with a sense of humor, despite the immense tragedy that had crushed more than one of them. With their gift of comedy, they preferred to mock everything that they had undergone.
They argued and took our reasoning and our logic as witnesses. For example, "If we were 'mental slaves' as was said, would it not have been necessary to have us benefit from psychological treatment and help rather then being put in jail?"

Or again: "Why did the judicial system acquit us once it was convinced of the false testimonies of certain witnesses, while keeping Daniel sentenced to jail on the basis of the same false testimonies?" (see the rubric "Perjury" on the site).

It is not within our competence or our desire to go on at length about the propriety of the judgment. On the other hand, what we can surely attest to, unless we are subject to "Daniel Ambash's telepathic powers," is that these women are not "mental slaves" of their supposed guru (whom they have been separated from for more than four years). These women are not at all zombies. Believe us!

Despite the disaster that crashed down on this family, instead of keeping quiet, they speak. Instead of closing themselves up, they go towards the world. Instead of being aggressive and making recriminations, they explain. Instead of attacking their people or the authorities, they content themselves with testifying and answering, without annoyance, all the questions that one might ask them. Instead of weeping, they laugh and sing.

Such is not the attitude of people who consider themselves guilty. On the contrary. For us, they are an example of the Jewish response in trying circumstances. Really, we are proud of them, and we told them that we will support them.

We are convinced that we will not be the only ones, even if it takes time for everyone to be able to form his own opinion.

We must also add that if we left these persons in danger without assistance, we would be giving grist to the mill of all those who have made a specialty of detesting their own country, in the name of Morality and the principles of human rights, shamelessly allying with those who purely and simply desire our disappearance as a country and as a State.

We believe in morality and in the principles of human rights, but in order to strengthen our country, not to destroy it.

We are very saddened that so much energy has been and continues to be wasted for such a tragic result as the imprisonment, almost for life of a man, non-standard to be sure, and the breaking apart of a family that was happy. Therefore we call upon all women and men of good will to become informed and to act in their soul and their conscience.

In four hours, Aderet and Shiran told us so much and we have transmitted so little to you, but we won't say anymore about it.

The site in three languages is excellent: www.danielambash.info .

You can also write to: justice for ambash justiceforambash@gmail.com

There are now books of testimonies in three languages (Hebrew, English, and French). The women told us that they can send them to whoever wishes them. They are also ready to speak to all those who want that. We can help in that. For direct meetings, our home will always be open.

Jewess
Best wishes to everyone and very sorry for all of your time that we have taken.

Ziva Postec and Jean-Pierre Lledo
Tel Aviv, Thursday 17 March

Download the PDF

Ziva Postec, réalisatrice israélienne, et Jean-Pierre Lledo, réalisateur franco-algérien, disent ce qu'ils pensent de l'Affaire Ambash

"L’Affaire Ambash", c’est à la fois une histoire simple et compliquée.

Daniel Ambash a été condamné il y a plus de 3 ans par un Tribunal de Jérusalem à 26 ans de prison et sa famille a été démantelée : elle était composée de six femmes dont quatre furent aussi emprisonnées durant une année, et de dix-sept enfants (treize ayant pour père Daniel) aujourd’hui pour la plupart en institution.

Les chefs d’accusation principaux sont : secte dangereuse, esclavage mental des 6 femmes par Daniel Ambash et abus de ce dernier sur les femmes et les enfants.

Nous avons appris l’existence de cette"affaire " il y a environ une année par une amie cinéaste Jessica Vaturi-Dembo qui, persuadée que cette Famille était victime d’une grave injustice, avait conçu le projet d’un film pour faire connaitre ces 6 femmes.

Et vendredi 11 Mars à la Cinémathèque de Tel Aviv nous avons vu un extrait de ce film en gestation, et écouté 3 des femmes venues s’adresser au public, Aderet, Shriran et Azmara. A cette occasion nous avons reçu le livre qui vient de sortir en trois langues et qui, hormis les témoignages des femmes, présente cette"affaire ".

Jean-Pierre connaissait l’auteur de ce livre, Georges Sarfati, depuis quelques années. Il avait soutenu le projet d’Université populaire à Jérusalem pour enseigner l’histoire et la philosophie juive, lancé par Georges et Jessica, dont l’un des buts était de contrer, par la connaissance, les campagnes de délégitimation d’Israël dans le monde (et en Israël même), réactivées par les livres (best-sellers en France) de l’historien israélien Shlomo Sand auquel justement G. Sarfati, un des premiers, répondit par un texte puissant, autant argumenté que cinglant.

Après la rencontre dans un lieu public avec trois des femmes et la lecture du livre"l’Affaire Ambash " nous nous sommes dit que l’on ne pouvait plus savoir tout ce que nous savions et ne pas dire que nous aussi croyons en l’innocence de Daniel Ambash.

Cependant, avant de le faire publiquement, nous voulions encore rencontrer directement ces femmes en privé, afin de pouvoir écouter leurs réponses à certaines objections dont nous avaient fait part quelques-uns de nos proches amis.

C’est ce que nous avons fait mercredi soir, le 16 Mars, durant 4h, de 20h à minuit, avec deux des femmes, Shiran et Aderet, et ce, après une longue journée de travail sur le montage de notre film en cours.

Mais avant de vous livrer leur récit, il est nécessaire que vous sachiez qui nous sommes et les raisons de notre engagement.

Nous sommes tous deux des cinéastes. Ziva née en Israël, a travaillé 25 ans en France comme monteuse puis chef-monteuse, et après le montage de "Shoah", le film de Claude Lanzman, elle est revenue dans son pays et a réalisé plusieurs films documentaires. Jean-Pierre, réalisateur, a dû fuir l’Algérie en 1993 pour la France, suite aux menaces islamistes, et a fait son alya en 2011. Actuellement il réalise, avec Ziva comme productrice et chef monteuse, un film qui mettra à l’épreuve de la réalité ses anciens préjugés (négatifs) vis-à-vis d’Israël.

Quant aux raisons de notre engagement, malgré la lourde charge que représente la réalisation de ce film en 4 parties, d’une durée totale d’environ 10h, elles sont très simples. Au-delà du fait que Ziva avait connu Daniel Ambash ainsi que ses parents, c’est surtout l’intime conviction de son innocence qui nous pousse à agir. Mais aussi notre conviction, encore plus forte, qu’Israël qui a donné la Loi à l’humanité se doit de donner l’exemple. Enfin, nous pensons que notre pays est suffisamment accablé pour ne pas donner un nouveau prétexte aux professionnels du dénigrement.

Notre intime conviction

Le chef d’accusation principal à l’encontre de Daniel Ambash est donc qu’il était le chef d’une secte : sa propre famille. Et quelques-uns de nos amis, tout en avouant ne rien connaitre de cette"Affaire ", n’ont pu s’empêcher de nous dire :  "Cela a tout l’air d'une dérive sectaire".

Or après avoir pris connaissance des pièces essentielles de ce dossier accessibles dans l’excellent site www.danielambash.info , et après avoir parlé avec ces deux femmes durant 4 heures, nous pouvons dire que le fonctionnement de cette Famille ressemble à tout SAUF précisément à celui d’une secte.

Chacun de nous deux, en effet, a eu à réfléchir au phénomène social de la secte. Jean-Pierre, en Algérie, a beaucoup écrit sur le mode sectaire de fonctionnement des systèmes totalitaires et des systèmes traditionnels de type clanique ou tribal. Et Ziva a été confrontée, parmi ses proches amis, au cas d’une jeune fille ayant quitté définitivement sa famille pour la secte des Hare Krishna. Cette jeune fille accusa son père d’abus sexuels et cela posa de graves problèmes dans la famille, jusqu’au jour où différentes familles victimes de cette secte se réunirent et découvrirent que tous les pères avaient été accusés par leurs enfants…. du même méfait !

L’un et l’autre donc, sommes arrivés, par différentes expériences, à comprendre que ce qui caractérise les sectes, quelle que soit leur nature, c’est la fermeture, fermeture hermétique. Les sociétés totalitaires et anté-démocratiques (clans, tribus) deviennent autistes. Quant aux familles, elles ne peuvent plus avoir accès à leurs enfants entrés dans la secte. Et si elles y arrivent, grâce à la loi dans les pays démocratiques, les enfants, eux, restent totalement blindés et insensibles aux stimulus extérieurs.

Or ce qui frappe dans le mode de vie de la Famille Ambash, c’est justement l’ouverture. Une ouverture et une porosité totale !

La preuve par ces innombrables vidéos familiales que l’on peut voir sur le site. La preuve par la liberté totale de circulation des femmes et des enfants. La preuve par le mouvement perpétuel de cette troupe de théâtre de rue dans la tradition"commedia del arte " qui se représentait dans tout Israël. La preuve aujourd’hui par ces femmes qui prennent toutes sortes d’initiatives et font montre d’une extraordinaire inventivité pour faire connaitre la vérité.

La preuve même par ce reportage télévisé diffamatoire d’Aroutz 2 qui prépara l’opinion publique à accepter l’arrestation de Daniel Ambash et le démantèlement de sa famille. La Famille ne vit en effet aucun mal à permettre aux cinéastes d’entrer dans leur intimité et de les filmer comme bon leur semblait, sans le moindre contrôle. Et ceux-ci, n’ayant pas réussi à filmer une seule image accréditant la thèse sectaire, s’autorisèrent une sordide manipulation, au moment du montage, par le commentaire et une musique à faire peur, afin de pousser le spectateur à penser que"cette Secte cachait bien son jeu "…

Preuve enfin, à contrario : la justice ne put tirer aucun profit des images prises à l’insu de la Famille Ambash durant des mois, jour et nuit, par une caméra cachée dans la demeure familiale. C’est d’ailleurs la découverte par hasard de cette caméra par un des enfants qui causa l’arrestation, dans l’heure qui suivit, de toute la Famille.

Cette Famille, que ce soit Daniel ou les femmes, n’a jamais voulu cacher quoi que ce soit, pour la simple raison, qu’ils n’avaient rien à cacher, croyant au contraire qu’ils étaient de bons citoyens israéliens, participant à leur manière de la diversité extraordinaire qui caractérise le peuple juif, dans le passé avant la création de l’Etat, comme aussi depuis.

Pourquoi donc un tel acharnement contre cette Famille ?

A cette question que nous n’arrêtons pas de nous poser, nous ne trouvons qu’une seule réponse : la Famille Ambash dérangeait. Elle dérangeait par son mode de vie : six femmes vivant avec un seul homme.

Elle dérangeait les gens comme nous qui restent attachés au mode de vie fondé sur l’union d’un homme et d’une femme, encore dominant de nos jours.

Elle dérangeait le milieu ultra-orthodoxe, dit harédi, dont ont émané les premières dénonciations calomnieuses et anonymes, car la Famille habitait le quartier Romema de Jérusalem. Et elle réveille certainement en leur sein l’hostilité foncière que suscita dès le 18ème siècle en Europe, le hassidisme braslav dont se réclament Daniel Ambash et sa Famille.

Elle dérangeait aussi une certaine intelligentsia qui tient à se dire "de gauche" et qui, tel l’historien Zeev Sternhell, nourrit une haine viscérale vis-à-vis du "religieux", toutes diversités confondues. A cette détestation émanant de sources aussi diverses et opposées, s’ajoute celle, très saine, du grand public vis-à-vis des sectes qui prolifèrent librement en Israël.

Face à une telle coalition objective, rassemblant toutes les catégories de la population, la Famille Ambash a-t-elle une seule chance d’être réhabilitée ?

La Famille Ambash n’a qu’une seule chance, celle de la Justice.

La Justice a le devoir de dire la vérité, même si cette vérité dérange la majorité, et donc a le devoir aussi d’aller à contre-courant.

Malgré notre scepticisme actuel, tant cette"Affaire " est mal partie, nous croyons que la Justice finira par s’imposer. Notre conscience citoyenne et juive nous donnent cet espoir. Plus nombreuses seront les voix l’y appelant, plus vite cela se fera.

La Justice de notre pays, précisément sur cette Affaire, a déjà montré qu’elle savait revenir sur son jugement. En effet, les 4 femmes, emprisonnées durant une année, furent disculpées, une fois que la Justice convint que l’accusation ne reposait que sur des interrogatoires non-conformes aux règles et des témoignages extorqués par différents types de pression.

Bientôt, le 28 Mars, suite l’Appel de Daniel Ambash, la peine encourue par lui (26 ans de prison) sera, soit infirmée par les Juges de la Cour Suprême, soit confirmée voire aggravée à la demande du Procureur (65 ans de prison).

La première possibilité serait, dans le contexte actuel, miraculeuse. La seconde, la plus probable, nous convie d’ores et déjà à un engagement de longue haleine dont la seule motivation est l’idéal juif de justice.

Réponses des femmes aux objections de nos amis.

Ces deux dernières semaines, nous nous sommes adressés à nos amis les plus proches dans le but de les informer et de les alerter. Certains ont de suite demandé quoi faire. La majorité a préféré ne pas se prononcer : le dossier est certes très compliqué. Certains qui au début s’étaient tus car ils croyaient effectivement qu’on avait à faire à une secte, nous ont remercié d’avoir pris le temps d’écouter ces femmes. D’autres enfin ont émis des objections. Nous les remercions tous.

Désirant connaitre la réponse de Shiran et Aderet à ces objections, nous les leur avons communiquées. Voici leurs réponses. 

  • « Il y a là  "un air de secte " »

« Certainement ! " » se sont exclamées de concert, Shiran et Aderet.

« Mais on a tout fait pour cela. Vous voulez des exemples ? :

  • Un Reportage manipulateur diffusé par la chaine nationale Aroutz 2 (Emission"360° "), a été monté précisément pour accréditer l’idée que cette Famille Ambash était une secte2. Et comme il n’y avait aucune image pouvant le prouver, ce reportage fut suivi d’un débat où furent invités 2 protagonistes d’une autre affaire de secte, la secte Ratson3. Ce reportage et ce débat diffusés 3 mois avant l’arrestation de Daniel, visaient à identifier Ambash à Ratson, qui était lui, un véritable gourou et sa vingtaine de femmes, de vraies malades…
  • 25 jours exactement après l'arrestation de Daniel et 2 ans avant le jugement, les chefs de la police et des services sociaux de Jérusalem, en conférence de presse, assurent la cinquantaine de journalistes que la Famille Ambash est bien une "Secte sadique de Jérusalem".
  • "On a donné la parole à tout le monde, mais, nous, on est interdit de parole, et nous pouvons à nouveau être condamnés pour n’avoir pas respecté cette interdiction ".
  • "La polygamie est interdite en Israël ".

Avec la nuance qu’elle n’est pas interdite aux musulmans, les femmes nous font remarquer que « Daniel Ambash a été accusé de plusieurs choses (esclavage mental et abus contre les femmes et les enfants, notamment), sauf de polygamie ! ».

Puis elles ajoutent :

« La loi ne pouvait en effet s’opposer au fait que nous avions décidé de vivre avec le même homme. Donc, on a inventé cette histoire de secte. »

  • "Le consentement des femmes est d’une affligeante banalité ".

C’est l’objection d’une amie qui a travaillé de longues années sur la violence faite aux femmes. Quand nous l’avons rapportée aux deux femmes, voici ce qu’a été leur réponse, immédiate, sans réfléchir :

« Cette personne a tout à fait raison ! Les ''femmes consentantes '' sont des victimes ! Mais nous, nous ne sommes pas des ''femmes consentantes ''. Nous refusons cette catégorie de ''femmes consentantes''. Cette famille, cette construction, c’est nous qui l’avons voulue, c’est nous les femmes qui l’avons faite ! Si il y a quelqu’un de ''consentant'' dans cette affaire, ce n'est pas nous, mais plutôt Daniel. Ce serait lui la victime ! »

  • "Enfants privés d’école et poussés à la mendicité" : Double et fausse assertion.

Scolarité. L’une des femmes qui est institutrice de profession, Aderet, nous explique. A l’instar des adultes du quartier ultra-orthodoxe de Jérusalem où habitait la famille de Daniel, les enfants se mirent à persécuter les enfants Ambash, notamment à l’école du quartier. La famille prit donc la décision d’ôter les enfants de l’Ecole et s’unissant à d’autres familles, ils fondèrent une Ecole privée, avec leurs propres fonds. L’enseignement privé existe bel et bien en Israël. Nous connaissons d’autres exemples de prise en charge scolaire directement par les familles : nous ignorons si cette pratique est illégale mais on ne peut dire que les enfants Ambash avaient été laissés sans enseignement.

"Les services sociaux qui ont interrogé les enfants le savent bien puisqu’ils s’étonnèrent de l’intelligence et des connaissances des enfants", précise Shiran.

Mendicité : Aderet et Shiran nous ont dit que les enfants Ambash avaient été spécialement filmés à leur insu, pendant très longtemps, justement en quête d’une preuve de mendicité. Mais pas la moindre image illustrant cette pratique n’a pu être brandie contre Daniel durant le procès.

  • Témoignage d’un des enfants…

Ces deux derniers griefs ont été évoqués par un ami qui s’appuyait sur le témoignage d’un des enfants qui, disait-il, était il y a encore quelques jours chez lui. Voici ce que nous ont dit les deux femmes :

« Ce que ne peut plus dire cet enfant, c’est sa propre et véritable histoire. Après l’arrestation de son père, et"la mise à l’abri" dans des institutions de 4 des femmes, isolées les unes des autres, sans téléphone et donc sans possibilité de contact avec le monde extérieur, les 3 enfants majeurs de Daniel laissés en liberté (car les mineurs furent mis aussi en institution et l’objet de différentes pressions) firent tout ce qu’ils purent pour défendre leur père : aller voir des avocats, chercher des appuis auprès d’amis pour les payer, etc… Cela déplut et ils furent aussi arrêtés. Aujourd’hui ce jeune homme "soutenu" par l’Association anti-sectes est désormais persuadé qu’il a été une victime d’un gourou. »

Les femmes sortent leur Iphone et nous montrent des photos de cet enfant quelques années plus tôt (que l’on peut voir aussi sur le site www.danielambash.info) : « a-t-il vraiment l’air d’un enfant"victime d’un gourou dangereux " comme le dit votre ami…», nous demandent-elles ?

Puis, elle nous montre des dizaines de morceaux de vidéos où tous les enfants sont acteurs, clowns et musiciens.

« La demeure des Ambash avait été transformée en théâtre, en studio d’enregistrement et en salle de concert !». Et on peut facilement l’imaginer, que pour les enfants, ce devait être le paradis.

Par contre, Ziva et moi qui cumulons plus de 90 années de travail sur l’image, affirmons formellement n’y avoir vu aucun signe de peur ou"d’esclavage mental ".

  • "Personnage hors normes"

C’est ainsi que notre ami précité a caractérisé Daniel, comme si cela pouvait constituer un motif d’accusation.

Daniel était effectivement "hors-normes" : danseur surdoué ayant travaillé avec les plus grands de sa discipline (notamment Béjart), il abandonne cette voie pour venir en Israël, y faire"téchouva " et s’impliquer dans la spiritualité hassidique des Brestlav.
Ses parents étaient artistes : mère peintre et père cinéaste. (Ziva connaissait déjà à Paris, Daniel et ses parents)

Daniel a été par la suite séduit par la musique d’un autre personnage "hors normes", le rabbin-hippie-chanteur hassidique Braslav, Shlomo Carlibach dont les mélodies nous bouleversent.

La première des femmes incriminées, Ilana, est aussi "hors normes" : violoniste, championne de France de Kung Fu, Techouva aussi, et mariage avec Daniel contre le gré de ses parents habitant en France. Une famille entière transformée en artistes et composée de 6 femmes, d’un homme et de 17 enfants, vivait en bonne harmonie, et effectivement tout était"hors-normes " chez les Ambash. Mais en quoi serait-ce là délictueux ?

Israël aurait-t-elle vocation à ne produire que de la norme ?

POUR CONCLURE

Mercredi soir, Ziva et moi avons écouté deux magnifiques femmes : Aderet et Shiran. Comme les deux autres, Ilana et Azamra, elles n’ont jamais flanché malgré des interrogatoires éprouvants, l’année de prison qui leur a été infligée et la séparation de leurs enfants.

Deux femmes bien vivantes, qui nous ont fait beaucoup rire d’ailleurs. Elles réagissaient au quart de tour à toutes nos questions, sans hésiter, sans choisir leurs mots, en un mot, sans tricher. Elles n’avaient aucune agressivité. Au contraire beaucoup de distance et d’humour, malgré l’immense tragédie qui en aurait écrasé plus d’un, plus d’une. Avec leur don de comédie elles préféraient contrefaire tout ce qu’elles avaient subi.

Elles argumentaient et prenaient notre raison et notre logique à témoin. Par exemple : « si nous étions des"esclaves mentales " comme cela a été dit, n’aurait-il pas fallu bénéficier d’une prise en charge psychologique plutôt que d’être emprisonnées ? ».

Ou encore : « Pourquoi la Justice nous a-t-elle acquitté une fois convaincue des faux-témoignages de certains témoins, et maintient-elle Daniel condamné sur la base de ces mêmes faux-témoignages? » (voir rubrique "Perjury").

Il n’est pas de notre compétence ni de notre désir de nous étendre sur la pertinence du jugement. Par contre ce dont nous pouvons sûrement témoigner, à moins d’être aussi la proie"des pouvoirs télépathiques de Daniel Ambash", c’est que ces femmes ne sont pas des"esclaves mentales" de leur supposé gourou (dont elles sont séparées depuis plus de 3 ans). Ces femmes n’ont rien de zombies, croyez-nous !

Malgré la catastrophe qui s’est abattu sur cette Famille, au lieu de se taire, elles parlent. Au lieu de se renfermer, elles vont vers le monde. Au lieu d’être agressives et de récriminer, elles expliquent. Au lieu de s’en prendre à leur peuple ou aux autorités, elles se contentent de témoigner et de répondre sans aucune gêne à toutes les questions que l’on peut leur poser. Au lieu de pleurer, elles rient et elles chantent.

Telle n’est pas la posture de gens se sentant coupables, tout le contraire. Pour nous, elles sont un exemple de la réponse juive face à l’épreuve. En vérité, nous sommes fiers d’elles, et nous leur avons dit que nous les soutiendrons.

Nous sommes persuadés que nous ne serons pas les seuls, même si cela prendra du temps pour que chacun puisse se faire sa propre opinion.

Nous tenons aussi à ajouter que si nous laissions sans assistance ces personnes en danger, nous donnerions du grain à moudre à tous ceux qui se sont fait une spécialité de la détestation de leur propre pays, au nom de la Morale et des principes de droits de l’homme, pactisant sans aucune honte avec ceux qui désirent purement et simplement notre disparition comme Pays et comme Etat.

Nous croyons en la Morale et aux principes de droits de l’homme, mais pour renforcer notre pays, pas pour le détruire. Nous avons déjà suffisamment d’ennemis patentés pour cela.

Très attristés que tant d’énergie ait été et continue d’être dépensée pour un résultat aussi tragique que l’emprisonnement quasiment à vie d’un homme, certes "hors normes", et le démantèlement d’une famille qui fut heureuse, nous appelons donc toutes les femmes et les hommes de bonne volonté à s’informer et à agir en leur âme et conscience.

En 4h de temps, Aderet et Shiran nous ont tant dit et nous vous avons si peu transmis, mais nous n’en dirons pas plus. Le site en 3 langues est excellent: www.danielambash.info. On peut écrire aussi : justiceforambash@gmail.com

Des livres de témoignages en 3 langues (hébreu, anglais et français) existent désormais : les femmes nous ont dit qu’elles peuvent les faire parvenir à qui le désire. Elles sont aussi prêtes à parler à tous ceux qui le voudront. Nous pouvons aider à cela : pour des rencontres de vie, notre maison sera toujours ouverte.

Bien à vous toutes et tous et désolés pour tout ce temps que nous vous avons pris.

Ziva Postec et Jean-Pierre Lledo
Tel Aviv le jeudi 17 Mars

Télécharger le PDF