TALK TO US דברו אתנו

Have something to say? We would like to hear from you!

יש לכם משהו לאמר לנו?  אנחנו נשמח לשמוע מכם
 

 

           

123 Street Avenue, City Town, 99999

(123) 555-6789

email@address.com

 

You can set your address, phone number, email and site description in the settings tab.
Link to read me page with more information.

About the verdict על פסק הדין

"For the sake of justice…"  Emmanouil Athanasiou, International Human Right Lawyer, 2015


LETTER OF ATTORNEY AVIGDOR FELDMAN TO THE SUPREME COURT, JUNE 2016

Avigdor Feldman – Law Offices
10 Huberman Tel Aviv 64075
Tel: 03-6852220 Fax: 03-6869775
                                          avigdor@jurists.co.il
Supreme Court of Jerusalem                            Criminal Appeal8104/13
Sitting as Court of Criminal Appeal8027/13

The appellant Daniel Ambash ID
Legally represented by his Lawyer Zvi Zer

Feldman's response
In accordance with the decision of the Court, asking the undersigned to submit his response …

.…"13 defense witnesses testified that the Ambash family did not function as a cult but as a polyamory, loving and warm family, but the District Court for no apparent reason did not believe."

It is understood that these 13 witnesses were brought by the undersigned defense attorney and everything in order to prove what was said above, that the Ambash family was not a cult and did not function as a cult and any statements relating to a cult are irrelevant to them.
See also in this regard section 14 of the main argument which emphasizes, that 5 out of 6 women who allegedly made up the cult "remained strong in their position that they do not have anything to "open up about" and that all charges against the appellant and against them are baseless." The accusation of slavery is out of touch with the fact that the Ambash family did not function as a cult, it did not have any characteristics of a cult, and the undersigned has doubts about this question whether a cult can affect the mental independence of a person and stresses that this theory was not accepted anywhere in the world and has no relevance to the present case.

All the evidence, which the undersigned had brought, shows that the "Ambash women" are opinionated, resolute women, who acted out of their own free will, and by no means were enslaved to the will of Daniel Ambash.

Among the grounds of appeal the appellant cites the words of the judge Freedman Feldman of the Jerusalem District Court, asking during the oral summaries that were presented by the undersigned and as a result of the statement of the undersigned: "Out of six women, five are still attached [to the defendant], that is, one testified against him and 5 of them we see them consistently arrive after he has been detained for a long time ... there still needs to be an explanation for that when you (the prosecution) claim that they are deprived of any own will."

Another quote of the judge Freedman, (Article 529 of the grounds of the appeal) following the arguments of the undersigned in the summary of the defense: "But Feldman argues that this is nothing else than what is really good for them, that is what they want."

Also on page 530 of the grounds of the appeal the words of the judge Zaban are cited which were addressed to the prosecution:

"Look at the women here, have you noticed that every one of them, I'm talking about the general cognitive impression, they are high level girls with good abilities of articulation and explanation. Where have they been deprived (of free will, even though) according to your theory they had no other way / choice".

The Court is requested to have a look at the summaries of the undersigned in the District Court (both written and oral) where the undersigned firmly argues against the- according to his opinion - false thesis that the Ambash family functioned like a cult and that the daughters of the house were deprived of free will and the ability to understand their actions and activities and as had been proven during the trial all the crime of enslavement is totally unfounded in these circumstances.

The undersigned showed videos and testimonies (N / 5, N / 12 N / 13 N / 21) indicating that the members of the Ambash family functioned independently, none of them showed signs of detention or abuse and have a look for example at the video on a Dutch TV show (N / 21) which was presented and was shown in court and submitted to the court, as well as other videos about the lifestyle of the Ambash family.

In the lower court extensive evidence was presented regarding the general behavior, daily life and social ties of the Ambash women and unfortunately the District Court rejected this argument, according to the opinion of the undersigned, with due respect, by mistake.

Similar arguments to those the undersigned brought forth in the case Ambash, were accepted in the judgment of the District Court in Tel Aviv, which was given after the sentence in the case at hand had been handed down, in the serious criminal case of 23751-02010 of State of Israel versus Goel Ratzon.

Needless to say that the undersigned agrees with all of the appellant's claims regarding the crime of holding in conditions of slavery, this was the line of argument in the District Court and the evidence and argument in the District Court were those that prepared the argument of the appeal.

In any event, the undersigned reiterates that no expert was brought in the Ambash file who claimed that the Ambash family operated as a cult and that therefore the members of the house of Daniel Ambash were deprived of free will and as stated in the Grounds of Appeal that had been filed, to which the undersigned agrees in this chapter, the decision of the Jerusalem District Court was not based on any expert opinion and is like an independent creation of the court that has no precedent neither in this country nor anywhere else in the world and therefore the undersigned holds that the verdict of the honorable lower court ought to be canceled.

It should be emphasized that the undersigned has invested considerable legal efforts to refute the claim that the Ambash family was conducted like a cult and that the "Ambash-Ladies" were held in conditions of slavery because of their belonging to a Cult, in addition, even at the stage of the argument for punishment, the undersigned brought the Ambash-Ladies back to testify in court in order to demonstrate that although many years have passed during which Daniel Ambash was held is in custody, and had lost all ability to influence the witnesses, they repeated and insisted that he had never ruled over their free will and all they did was operated out of their real and own will which had never been deprived in any way.

The undersigned has set a clear defense line to prove that all the Ambash-Ladies acted voluntarily, including Simcha and Hodaya. That the Ambash family did not conduct a cult, that Simcha, who the undersigned of course interrogated thoroughly and in the most detailed manner, incriminated Daniel for self-serving, ulterior motives because during the police investigation she was promised immunity from prosecution for serious acts she had committed and because of an invalid police interrogation where they threatened her that her daughter would be taken from her [if she does not agree to testify against her husband]. It goes without saying that these claims are listed in the notice of appeal as a result of the evidence, cross-examinations and argument of the undersigned at the trial court.

And even in retrospect, the undersigned ran the trial to the best of his understanding of the legal court and if the District Court chose to convict Daniel Ambash for most of the offenses it is not due to a negligent representation but to decisions which the District Court made and on which the undersigned, with due respect, at least in part, disagrees.

Avigdor Feldman.

להלן תגובתו:
טענת הכשל בייצוג מופיעה בהודעת הערעור וכן בסעיף 21 לעיקרי הטיעון שעל פיה פעל הח"מ "עקב ניגוד עניינים מובהק" באשר סימולטנית עם תיק זה ייצג הח"מ "חסיד מהכת של אליאור חן, מר קוגמן (להלן: "תיק קוגמן"), ושם לצורך הגנתו פעל עו"ד פלדמן במשותף עם המרכז לכתות להוכיח שקורבן כת אינו אחראי למעשיו כלומר בדיוק ההיפך ממה שהיה צריך להוכיח בתיק זה..."
טענה זו נסתרת מיניה וביה מן האמור בסעיפים אחרים של עיקרי הטיעון, כך סעיף 6 מספר כי "13 עדי הגנה, העידו שבית מפחת אמבש לא התנהל ככת אלא כמשפחה פוליאמורית אוהבת וחמה, אבל בית המשפט לא האמין ללא סיבה נראית לעין".
מובן כי 13 עדים אלה הובאו ע"י הסנגור הח"מ והכל במטרה להוכיח את שנאמר לעיל, כי בית משפחת אמבש לא היה כת ולא התנהל ככת וכל האמירות הנוגעות לכת אינן רלוונטיות לגביו. כמו כן ראה בעניין זה גם סעיף 14 לעיקרי הטיעון המדגיש כי 5 מתוך 6 הנשים שלכאורה הרכיבו את הכת "נותרו איתנות בדעתן שאין להם על מה "להיפתח" ושכל האשמות נגד המערער ונגדן מופרכות מיסודן".
עוד מדגיש המערער בעיקרי הטיעון בסעיף 16 כי 5 מתוך 6 הנשים "הן לא משועבדות, אינן שפחות מין ומעולם לא נאנסו".
מובן מאליו כי עדויות אלה הובאו ע"י ב"כ של דניאל אמבש – הח"מ והכל כדי להוכיח כי עבירה של החזקה בתנאי עבדות תלושה מן העובדות כי משפחת אמבש לא התנהלה ככת, אין לה מאפיינים של כת וככל שכת יכולה להשפיע על עצמאותו המנטאלית של אדם והח"מ מטיל בכך ספק ומדגיש כי תיאוריה זו לא התקבלה בשום מקום בעולם, הרי שאין לדבר כל רלוונטיות בתיק דנן.
כל הראיות, אותן הביא הח"מ, מלמדות כי "נשות אמבש" היו נשים דעתניות שעומדות על דעתן, שפעלו מתוך רצון חופשי ובשום פנים ואופן לא היו משועבדות לרצונו של דניאל אמבש.
הטענה כאילו נמנע הח"מ מלהוכיח שלא התקיימה החזקה בתנאי עבדות, מכוח הפעלת כוחותיו המנטליים של דניאל על נשותיו מוכחשת באופן ברור מכוח הראיות בתיק וקיבלה ביטוי מלא בנימוקי הערעור ובעיקרי הטיעון מטעם המערער.
בנימוקי הערעור מצטט המערער את דברי כב' הש' פרידמן פלדמן, מבית המשפט המחוזי בירושלים, ששאלה במהלך סיכומי ההגנה שנטענו בע"פ על ידי הח"מ ובעקבות טענותיו של הח"מ: "מתוך 6 נשים, 5 עדיין קשורות, זאת אומרת אחת העידה נגדו ו5 אנחנו רואים אותן באופן עקבי מגיעות כאשר הוא נמצא תקופה ארוכה במעצר... עדיין צריך להיות הסבר לזה שאתם (התביעה) טוענים שהרצון שלהן נשלל."
עוד מצוטטים דברי כב' הש' פרידמן, (בסעיף 529 לנימוקי הערעור) בעקבות טיעוני הח"מ בסיכומי ההגנה: "אבל טוען עו"ד פלדמן שזה לא אחרת שבאמת טוב להן, שזה מה שהן רוצות".
כמו כן בעמ' 530 לנימוקי הערעור מצוטטים דברי כב' הש' צבן שהפנו אל התביעה:
"תראה הנשים שעמדו פה שמת לב שכל אחת מהן, אני מדבר על התרשמות כללית מבחינה קוגניטיבית, הן בחורות ברמה גבוהה עם יכולת ביטוי והסבר רציני איפה נשלל מהן )הרצון החופשי א"כ) לא הייתה להן דרך אחרת לשיטתכם".
בית המשפט הנכבד מופנה אל סיכומי הח"מ בבית המשפט המחוזי (הן בכתב והן בע"פ) בהם יוצא הח"מ באופן נחרץ כנגד התזה המופרכת לדעתו כי משפחת אמבש התנהלה ככת וכי בנות ביתו של אמבש היו חסרות רצון חופשי ויכולת הבנה לגבי מעשיהן ופעולותיהן והדברים הוכחו במהלך המשפט ועל כל העבירה של החזקה בתנאי עבדות היא מופרכת לחלוטין בנסיבות אלה.
הח"מ הציג סרטונים ועדויות (נ/5, נ/12, נ/13, נ/21) המלמדים כי בני משפחת אמבש התנהלו באופן עצמאי, משוחרר, אף אחד מהם לא הפגין סימני כליאה או התעללות וראה למשל סרטון הטלוויזיה ההולנדית (נ/21) שהוצג והוקרן בבית המשפט והוגש לבית המשפט, כמו גם סרטונים אחרים על אורח חייהם של בני משפחת אמבש.
הטענה כאילו לא הוצגו כל הסרטונים התומכים בטענת העדר שליטה של דניאל אמבש ובני משפחתו, איננה נכונה, הובאו לבית המשפט כל הסרטונים ובפני בית משפט קמא הוקרנו סרטונים המייצגים ביותר ואף העדים העידו בבית המשפט ביחס לסרטונים שהוצגו.
בבית משפט קמא הוצגו ראיות רבות שנגעו להליכותיהן, חיי היומיום וקשריהן החברתיים של נשות אמבש ולמרבה הצער בית המשפט המחוזי דחה טיעון זה, לדעת הח"מ, בכבוד הראוי, בשגגה.
טיעונים דומים, לאלה שטען הח"מ בתיק אמבש, התקבלו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, שניתן לאחר מתן גזר הדין בתיק דנן, בעניין תפ"ח 23751-02010 מ"י נגד גואל רצון.
למותר לציין כי הח"מ מסכים עם כל טענות המערער הנוגעות לעבירת ההחזקה בתנאי עבדות, זה היה קו הטיעון בבית המשפט המחוזי והראיות והטיעון שהיו בבית המשפט המחוזי הם שהכשירו את הטיעון בערעור.
הטענה, כי בעניין קוגמן, לא במסגרת ההוכחות, אלא במסגרת הטיעון לעונש, הובאה עדותה של גב' שרונה בן משה מן המרכז לנפגעי כתות, לצורך הקלה בעונשו של מר קוגמן, לא הייתה לה שום השפעה על ניהול הגנתו של אמבש שלמיטב הכרתו של הח"מ נעשה באופן מקצועי, מסור וללא כל פניות זרות.
הטענה כאילו יש לח"מ קשר עסקי או אחר עם המרכז לנפגעי כתות היא טענה שאין לה כל יסוד והיא חסרת שחר, מכל מקום ראוי להגדיש כי התביעה לא הביאה כל נציג או חוות דעת של המרכז לנפגעי כתות ולכן אף לא היה כל צורך להתמודד עם חוות דעת.
האמור בסעיף 22 לנימוקי הערעור על פיהן נמנע הח"מ מלחקור על הקשר שבין המשטרה והמרכז לנפגעי כתות ונמנע מלהציג זכ"דים בדבר הקשר שבין החוקרים והמרכז לנפגעי כתות משום "שהוא עצמו היה בקשר עסקי עם אותו מרכז לכתות לצורך ההגנה בתיק קוגמן" היא טענת הבל, מאליו ברור שלא היה מועיל כלל לנאשם, דניאל אמבש, אילו הייתה נפתחת הדלת אל המרכז לנפגעי כתות, להציג בפני בית המשפט את התאוריות המופרכות שלו ביחס לטענה שמשפחת אמבש התנהלה ככת.
אין ולא היה לח"מ כל קשר עסקי או אחר עם המרכז לנפגעי כתות והטענה מעליבה ופוגעת ללא כל בסיס ראייתי. בפועל לא היה לח"מ כל קשר עם המרכז לנפגעי כתות לצורך משפט קוגמן והקשר והבאתה של גב' שרונה בן משה התבצעה על ידי משרדו של עו"ד אבי לביא שייצד יחד עם הח"מ את מר קוגמן.
נכון שבתיק קוגמן כאמור, בשלב הטיעון לעונש, הובאה, כאמור, ביוזמת משרד עו"ד לביא, חוות דעל של המרכז לנפגעי כתות, יחד עם זאת מאליו מובן כי לדעת הח"מ לא דין חסידי הרב אליאור חן כמשפחת אמבש, לעניות דעת הח"מ, אכן הטענה כי חסידי אליאור חן התנהלו כחברים בכת, מבחינת בידודם מן העולם החיצון, התיימרות הרב אליאור לקשר עם כוחות עליונים שלא מן העולם הזה ויכולתו לבצע נסים, והטלת אימה על חסידיו, שלא כמו במסגרת משפחת אמבש ולכן הטענה כי במקרה אחד תמך הח"מ בטענה כי שליטה מנטלית עשויה להחליש את הרצון הפלילי ואילו במקרה אחר, על נסיבותיו השונות והייחודיות, אין הדבר כך, איננה מצביעה בשום פנים ואופן על ניגוד אינטרסים, דומה הדבר לעו"ד שמביא בתיק אחד מומחה לכתב יד הטוען בתיק אחד כי מצליח הוא לקבוע כי כתב יד מסוים מזויף וכי בתיק אחר בנסיבות שונות טוען הוא כי כתב היד אמיתי ואותנטי איננו נתון למצב של ניגוד אינטרסים.
מכל מקום הח"מ שב ומדגיש כי בתיק אמבש לא הובא כל מומחה שטען כי משפחת אמבש פעלה ככת ועל כן נשלל רצונם החופשי של בני ביתו של דניאל אמבש וכאמור בנימוקי הערעור שהוגשו, שהח"מ מסכים להם בפרק זה, קביעת בית המשפט המחוזי בירושלים, לא התבססה על שום חוות דעת של מומחה והיא בבחינת יצירה עצמאית של בית המשפט שאין לה תקדים לא בארץ ולא בעולם ועל כן הח"מ סבור שמן הראוי כי תבוטל הכרעת דינו של בית המשפט קמא הנכבד.
יש להדגיש כי הח"מ השקיע מאמץ משפטי ניכר בהפרכת הטענה שמשפחת אמבש התנהלה ככת וכי "בנות אמבש" הוחזקו בתנאי עבדות מכוח שייכותן לכת, יתרה על זאת אף בשלב הטיעון לעונש, הביא הח"מ את בנות משפחת אמבש לשוב ולהעיד בפני בית המשפט כדי להוכיח שעל אף שחלפו שנים רבות שבהן נמצא דניאל אמבש במעצר, והוא איבד את כל יכולות ההשפעה על העדות, עדיין חוזרות הן וטוענות כי מעולם לא שלט ברצונן החופשי וכל שעשו ופעלו היה מכוח רצונן האמיתי שלא נשלל בכל צורה שהיא.
ביחס לטענות האחרות הנוגעות לכשל בייצוג שקשה להבין מתוך הודעת הערעור, האם הן עומדות בפני עצמן או שהן ביטוי לטענת ניגוד האינטרסים, הן מוכחשות לחלוטין, כך למשל ביחס לחקירה הנגדית של הודיה, אין שחר לטענה כי הח"מ חשש שחקירת הודיה הייתה מובילה אל המרכז לנפגעי כתות ולד"ר גרין שלכאורה עמד מאחורי החקירה, אין לה שום יסוד, עם כי נכון שהח"מ עשה הכל כדי למנוע דריסת רגל של המרכז לנפגעי כתות במשפט והכל כדי שלא יוזן בית המשפט בתאוריות המופרכות של המרכז, ביחס למתנהל במשפחת אמבש.
ביחס לעובדה כי הח"מ לא נכח בחקירתה הנגדית והיא בוצעה ע"י עו"ד אחר מנוסה ממשרדו, עו"ד מיקי חובה, אכן בית המשפט כפה על עו"ד חובה לנהל את החקירה הנגדית, יחד עם זאת הותיר פתח להזמנתה של הודיה לחקירה נוספת ע"י הח"מ ולאחר שבחן הח"מ את עדותה של הודיה בחקירתה הראשית והנגדית הגיע למסקנה כי אין צורך לשוב ולחקור אותה.
הודיה אכן העידה כנגד דניאל אמבש יחד עם זאת, לא נראה היה שניתן היה להסיט אותה מעמדה זו בדרך של חקירה נגדית והח"מ סבר כי בחקירה נגדית נוספת תחזור הודיה על עמדתה ואולי אף תגן עליה ביתר תוקף.
הח"מ סבר כי עדויות האחרות של 5 נשים נוספות יהיה בכוחן להחליש את עדותה של הודיה מה גם שמן העדות של הודיה כפי שנמסרה עלתה עוינות ברורה וחד צדדיות כלפי דניאל אמבש שהח"מ סבר שיהיה בכוחה כדי להביא להחלשה נוספת של משקל עדותה.
לסיכום, במהלך משפט, סנגור מבצע החלטות לאינסוף בדבר שאלות שיישאל החקירה נגדית, עדים שיזמין וקו הגנה שיפעל על פיו. הח"מ קבע לעצמו קו הגנה ברור שיוכיח כי כל בנות אמבש פעלו מרצונן החופשי, לרבות שמחה והודיה. כי משפחת אמבש לא התנהלה ככת, כי שמחה, שאותה כמובן חקר הח"מ ארוכות ובאופן מפורט ביותר, הפלילה את דניאל מתוך מניעים עצמיים מכך שהובטחה לה חסינות כנגד מעשים חמורים שהיא עצמה ביצעה וחקירת משטרתית פסולה שאיימה עליה כי תילקח ממנה בתה. למותר לציין כי טענות אלה המופיעות בהודעת הערעור הן פרי הראיות, החקירות הנגדיות והטיעונים של הח"מ בערכאה הדיונית.
וגם במבט לאחור, הח"מ ניהל את המשפט כמיטב הבנתו המשפטית ואם בית המשפט המחוזי בחר להרשיע את דניאל אמבש ברוב רובן של העבירות אין הדבר נובע מייצוג רשלני אלא מהכרעות שעשה בית המשפט המחוזי שלפחות לגבי חלק מהן הח"מ, בכבוד הראוי, חולק.
 אביגדור פלדמן, עו"ד

 

Cartoon found online, 2013

Cartoon found online, 2013


Aderet Ambash : About the trial, 2013 אדרת אמבש על המשפט


L'affaire Ambash; un procès tendancieux, 2016, par Georges-Elia Sarfati, philosophe et psychanalyste


 AMBASH AFFAIR :  A TENDENCIOUS TRIAL


I would like to react to what the Ambash Affair represents. It forms a precedent in the history of the State of Israel.

I would now like to take up again certain important pieces of information which have been divulged in the book entitled L’Affaire Ambash (The Ambash Affair). This book was published by Editions L’Harmattan at the end of 2015. It has a preface by Emmanuel Athanasiou, an expert international lawyer (DH) and militant. I wrote the introduction in my capacity as a philosopher and psychoanalyst.
Daniel Ambash, a great choreorapher and dancer, was sentenced to 26 years in jail on 18 counts.
The principal charge was ‘’enslavement’’ of his female companions, and the sexual mistreatment of adults and children. His sentencing took place at the end of atrial which received a great deal of attention in the media.
But this trial poses several problems : First of all, Daniel Ambash did not have the right to a fair trial. It was conducted in a climate where he was a priori seen as guilty (media lynching, contempt for the presumptionof innocence), on the basis of a judicial investigation which was also conducted with contempt for the internationalnorms of law (abuse of power, use of violence, manipulation of witnesses, etc.).
As far as the judges'  reasoning is concerned, everyone can recognize it. It is what underlies a trial for witchcraft. Not one single material proof was brought forth that could support any single one of the accusations. Nor was even the shadow of an expert opinion presented about any of the presumed victims. On the other hand,  the discussions were dominated by a pseudo-scientific argument: one about the sect-like ‘’power of influence’’ thatDaniel Ambash supposedly exercised over his victims, and would, it was said, continue to exercise over them from his prison.
Daniel Ambash's female companions were  identified as ‘’victims.’’ BUT, they were not protected and are still not being protected. They spent a year in prison, during which they were mistreated. They are being persecuted by the state today, gagged, forbidden to speak. And on top of that, they are forbidden to visit Daniel Ambash, who is their companion, whose innocence, moreover, they proclaim.

What are we to think about all that?

First of all, that the procedure that determined the fate of this religious community of street artists was a parody of legality (whether we consider the investigation, the deliberation,  the verdict and the sentence). Next, that the whole trial was essentially illegal. It was contrary to all the norms of modern law.
On the other hand, what was most disturbing was that there were players on the side of the prosecution who held that the use of violence and blackmail on the part of the police and the social services was justified in order to obtain confessions andwitnesses for the prosecution.
That displays a mentality whichtranslates into practices and procedures that are unworthy of a state that claims to be democratic. It is now 250 years since Cesare Beccaria set the standard for penal law in civilized nations, in his essay of 1764, Des délits et des peines (= On Crimes and Punishments).
Yet, the state of Israël – which is a signatory to the great international declarations-- is, in reality,  250 years behind in regard to penal law. The bases and the limits of the right to punish, and the duty to make the punishment proportional to the crime arenot respectedbut rather flouted.
The security ideology connected with the state of war does not justify flouting standards of human rights.
The practices and conceptions that prevail in this domain are a danger for an ‘’open society’’, and a menace for the citizens, who may at any moment be victims of a blind bureaucracy and a limited system of justice dominated by prejudice, by the reign of the arbitrary, and by the absence of a countervailing power.
Consequently, this state of affairs must becriticized by denouncing the truly criminaldysfunctioning and by urging free people to demand a true cleansing of the judicial system. We must denounce the system and its current practices and demand the emergence of a system of justice worthy of the name, free of corruption and confusion.

March 2016
Georges-Elia Sarfati


Professor Georges-Elia Sarfati, philosopher and psychoanalyst, the Sarbonne, Paris, writes:

The question of moral judgment on a family’s personal lifestyle choice is on trial in the Israeli Supreme Court in Tel Aviv on 28 March.

Whatever our own personal views may be regarding an extended family, the legal issues are more pressing. Namely, how far can a justice system go into the personal lives of citizens who have not committed any proven crime?

Read the full article on redressonline.com


GEORGES ELIA –SARFATI

Courriel:  eliasarfati@hotmail.com

Professeur des Universités en linguistique (analyse du discours)
Psychotraumatologue (Directeur pédagogique du Centre Universitaire Sigmund Freud,Paris)

Le jugement

La lecture du jugement rendu à l'encontre de Daniel Ambash appelle un certain nombre d'observations relatives à la cohérence même du raisonnement conduisant à l'énoncé du verdict de 26 années de prison ferme. Je me contenterai  ici de faire part de mes observations, en regard des 14 alineas* de la synthèse rédigée par les membres de la Cour.

1. Les chefs d'accusation

L'accusation de mise en esclavage des femmes est un postulat de l'accusation. Ce premier chef d'accusation en subordonne 17 autres, au terme desquels les femmes et certains des 17 enfants de la famille Ambash ont été victime de sévices sexuels et de violences diverses, commises par Daniel Ambash ou sur son ordre.

2. Les accusés

L'accusation vise principalement Daniel Ambash, et secondairement Assa Mirash

A partir du postulat de mise en esclavage, le mode de formation de la famille Ambash est qualifié de "recrutement" (au sens où un esclavagiste recrute ses esclaves, ou un maître absolu ses serfs). La Cour reconnaît toutefois que "les femmes qui ont été victimes demeurent fidèles à Daniel Ambash". En dépit de ce fait unanimement établi, les femmes sont qualifiées de "victimes". A un autre endroit du texte, elles sont qualifiées "d'âmes perdues" (point 2).

Il est écrit que les 6 femmes de Daniel Ambash ont été "mariées" (à Daniel Ambash) "selon la loi religieuse". Précisons que plus loin (point 4), la situation conjugale est qualifiée de "polygamie". Tel n'est pourtant pas le cas: Daniel Ambash a été légalement marié avec une seule femme (Ilana, mère de 10 enfants qui ont pour père Daniel Ambash). Les autres "mariages religieux" ont été contractés selon la loi juive, mais ne peuvent être tenus pour des mariages au sens civil, puisqu'ils n'ont pas été officialisés, mais consentis d'un commun accord, par Daniel Ambash et ses compagnes. De jure, il ne s'agit donc pas d'une situation de polygamie.

Le texte exprime une réprobation morale à l'endroit du mode de vie de la famille Ambash. La réitération de cette réprobation indique que cette attitude pèse fortement sur  l'appréciation globale de cette affaire par la Cour et l'accusation. Cette réprobation s'exprime par une antipathie très marquée vis-à-vis des convictions religieuses (point 2, §3) et du système de valeurs de la famille Ambach (point 2, §4). Le principe  éthique de la confession (en hébreu: "vidouy") donne lieu à une mésinterprétation, puisqu'il est compris par les juges comme un mot de code désignant des "punitions". Cela indique que les déclarations des femmes de Daniel Ambash et de Daniel Ambash lui-même ne sont pas prises au sérieux.

Le texte soutient que Daniel Ambash a "a coupé chacun(e) " (des membres de la famille) "du monde extérieur", manoeuvre délibérée qui a rendu possible la mise au travail forcé du groupe ("une série d'activités"). Le texte ajoute de surcroît que Daniel Ambash a usé de manipulation mentale vis-à-vis de ses compagnes, suscitant entre elles "une jalousie mutuelle" (point 2, §4) afin d'affermir l'emprise qu'il exerce sur elles.

La manière dont le jugement justifie le premier chef d'accusation indique que c'est un mode de vie qui est ainsi criminalisée (point 2, §5), et non des faits matériels, puisque comme l'indique la défense, l'accusation n'en a pas apporté la preuve (point 6, §10).

Le jugement affirme que la mise en esclavage de la famille s'est accompagnée de graves sévices (point 2, §6, §7, §8). Néanmoins, les femmes demeurées fidèles à Daniel Ambash nient ces accusations.  Il est exact que des exactions graves ont été commises : Les "preuves" que de telles exactions ont été commises consistent dans les dépositions des témoins à charge: S., qui a bénéficié du "statut de quasi témoin d'Etat", et 3 des 17 enfants (1 fils, une belle-fille, un beau-fils,), dont l'aptitude au mensonge a par ailleurs été relevé par les enquêteurs et les juges (cf.document extensif du jugement).

3. Point des témoins de Daniel Ambash, arguments de l'accusation et arguments de la défense

  • les témoignages en faveur de Daniel Ambash
    • 10 personnes ont témoigné en faveur de Daniel Ambash, de manière à souligner la qualité de vie qui prévaut dans la famille Ambash. Le texte du jugement résume ces témoignages par cette observation: "Ces témoins n'ont constaté aucune expression de violence dans cette maison" (point 4).
    • les compagnes de Daniel Ambash, également entendues,  ont exprimé "beaucoup d'étonnement et d'indignation à l'énoncé du verdict".
    • Observons la tonalité ironique du texte, toute implicite. Ainsi: "Quand à deux reprises il fut demandé à la "première femme" -Ilana-  si la polygamie de son mari était acceptable à son point de vue, elle a répondu: "C'était la Providence", "Cela est conforme à la Torah" ".

Le texte ne commente pas cette citation. Contrairement aux autres aspects de l'affaire, moralement évalués, ce point est le seul à faire l'objet d'une citation, mais à ne donner lieu à aucune appréciation explicite. Ce silence nous paraît significatif. Dans un contexte culturel où le monde religieux est constamment soupçonné d'irrationalisme  et d'archaïsme, la conclusion de sens commun s'impose sans qu'il soit besoin de l'expliciter: croire en la Providence, régler son mode de vie selon les normes de la Torah est une posture aberrante pour une mentalité sécularisée (celle des juges et de l'accusation). La mise en exergue exclusive de cette déclaration constitue une condamnation morale de l'énonciatrice (la "première femme", Ilana).

NOTA:

  1. il faut savoir que l'une des femmes dont le dit “ journal intime”  a été utilisé à charge (Aderet) n'a pas été entendue pour la défense, alors qu'elle souhaitait témoigner dans ce cadre. De surcroît, lorsqu'elle a dénoncé les détournements de sens de son “journal”  et lorsqu’elle a nié avoir été violée 6 fois  par Daniel Ambash, ses déclarations n'ont pas été retenues.
  2. il faut savoir que le second accusé avait la possibilité de témoigner, mais que l'avocat de la défense (donc chargé de sa défense) lui a explicitement demandé de ne pas témoigner. Le "silence" d'Assa a été ensuite utilisé par l'accusation comme une "preuve" de sa culpabilité (cf. version extensive du jugement).
  3. il faut savoir que les pères de trois femmes (Azamra, Shiran, Aderet) souhaitaient témoigner en faveur de Daniel Ambash, mais aussi de leurs filles . Précisons que ces mêmes témoins avaient été interrogés par la police: le rapport écrit indique le contraire de ce que ces pères avaient déclaré. Conscients qu'on leur avait prêté des propos qu'ils n' avaient pas tenus, ils ont souhaité témoigner devant la Cour. L'avocat de la défense leur a dit que c'était inutile (cela est vérifiable auprès de chacun(e) des intéressé(e)s).

4. Les 2 arguments de l'accusation

  • L'accusation repose sur le postulat de la mise en esclavage, cadre dans lequel la "valeur" qui a été bafouée, à travers l'exploitation présumée des femmes de Daniel Ambash, est celle de "la liberté de la dignité humaine individuelle. Ce même cadre est celui à l'intérieur duquel des "enfants ont été élevés d'une matière extrême, étrange et cruelle" (point 5, §9).
  • L'accusation affirme en outre que du fait de la situation prélablement  décrite, les femmes sont toutes des victimes de Daniel Ambash. Cette affirmation permet au procureur de conclure que "la position des femmes -aimantes, solidaires et admiratives de l'accusé- est de fait une indication  du degré de victimisation" dans lequel elles sont tombées, et que ce même état de fait "est une partie intégrante du préjudice" (subis par ces victimes).

Je ferai les observations suivantes:  Ce raisonnement ne repose sur aucun fondement scientifique. Observons d'abord que c'est un raisonnement circulaire, qui n'a d'autre fin que de vérifier ce qu'il présuppose, en en tirant les conséquences ultimes: "Les femmes sont des victimes, en sorte que tout ce qu'elles peuvent dire, croire ou faire est la confirmation même du procesus de victimisation qu'elles ont subi".

La position de l'accusation est absurde, elle repose sur un présupposé erronné, et très certainement sur une méconnaissance complète de la condition psychique,  psycho-somatique et sociale d'une personne  victime.

  1. Tout d'abord, rappelons que déclarées "victimes" de Daniel Ambash, ces femmes ont été emprisonnées pendant un an (11 mois exactement). En principe, la législation seule confère le statut de victime, et c'est la législation seule qui est en mesure de garantir la protection d'une victime. Dans le cas présent, ces personnes ont été reconnues "victimes", mais n'ont pas été protégées comme telles.
  2. Quelle est donc la raison pour laquelle ces femmes ont reçu le statut de victimes sans les prérogatives qui doivent accompagner ce statut juridique?
    Au regard de la tactique de l'accusation, il nous apparaît que l'attribution officielle du statut de victimes au femmes de Daniel Ambash ne répond qu'à une seule intention: non pas celle de les protéger en qualité de "victimes", mais de les disqualifier en tant que sujets de droit, autonomes et responsables, dont le témoignage peut être respecté. En disqualifiant la parole des femmes, l'accusation pouvait affermir sa position sans laisser aux principaux intéressés la moindre chance de la mettre en cause.
  3. Sur le plan psychologique, puisque l'accusation allègue le statut de victime, rappelons deux points importants:
  • l'expérience clinique montre que dans le cas d'une victimisation intentionnelle (viol, violence, maltraitance, harcèlement, etc.) la personne victime entend obtenir réparation, puisque c'est seulement la sanction de la loi qui la réhabilitera, comme sujet reconnu à part entière, comme sujet jouissant de toute son intégrité. Dans le cas présent, les femmes de Daniel Ambash, trois ans après son emprisonnement, continuent de clamer son innocence, protestent  de leur bonne foi, n'exige aucune réparation, et lui demeurent attachées, toutes unies pour défendre le mode de vie qu'elles disent avoir librement choisi de mener avec lui;
  • l'expérience clinique montre également que  la victimisation intentionelle (c'est- à dire les conséquences pour la santé de la personne  d'une agression délibérée) a pour résultat un puissant impact traumatique. L'impact traumatique se traduit par de violentes et durables perturbations de l'intégrité personnelle, depuis les troubles émotionnels, jusqu'aux dyrégulations cognitives, une forte comorbidité (addictions , dépressions, conduites auto-agressives), le tout confinant à l'isolement et au retrait social.
  1. Il apparaît que dans le cas de ces femmes, déclarées victimes de Daniel Ambash par l'accusation, aucune ne présente aucun trouble ni symptome de type post- traumatique.
  2. La clinique distingue entre les traumas de type 1 (trauma unique et ponctuel), et les traumas de type 2 (trauma répété). La survenue d'un trauma de type 1 suffit d'ordinaire à  avoir des conséquences dévastatrices sur un seul individu (viol, par exemple). Or, le texte du jugement (cf. synthèse aussi bien que la version extensive du jugement) justifie l'ensemble des chefs d'accusation en décrivant des sévices d'une amplitude telle, que les femmes, tout comme les enfants, qui sont susceptibles de les avoir subis, devraient aujourd'hui présenter un tableau clinique individuel très lourd. Ce n'est pas le cas des femmes, et pour ce qui est des enfants, les dysfonctionnement de type traumatique que l'on peut aujourd'hui déplorer sur eux ne sont pas antérieurs à l'emprisonnement de DA, mais postérieurs à la période de l'enquête policière ainsi qu'à la période  -toujours en cours- de l'intervention brutale  des services sociaux dans leur vie.

Le statut des "autres accusations"

N'étant pas juriste, je ne suis pas en mesure de présenter une analyse nécessairement pertinente de l'évaluation, ni du calcul de la peine. J'observe seulement, que ce qui est une nouvelle fois décrit (point 5, §9 (2), ainsi que: point 10, et 13) repose sur la foi du principal témoin à charge (la dénommée S., personnalité éminemmet problématique, qui a bénéficié dans cette affaire du statut de "presque témoin d'Etat “).

En outre, ce qui est développé dans cette évaluation me paraît aussi refléter le préjugé moral de la Cour, sans grande considération de l'administration de la preuve formelle.

Je vous demande donc de bien vouloir apprécier directement la logique du calcul de la sentence (fin du point 5).

5. Les arguments de la défense

Maître Feldman, avocat de la défense de Daniel Ambash et de AM (moins lourdement condamné) a fait valoir six arguments pour contrer ou tempérer la violence de l'accusation et du réquisitoire. Il a allégué ceci (§6):

  • que l'accusation s'apparente à une "chasse aux sorcières", puisque la peine demandée équivaut à une "sentence de mort" (26 ans pour un homme âgé de 58 ans);
  • qu'il importe de prendre en considération le caractère inédit du mode de vie de la famille Ambash ("personnal circumstances"), et qu'il convient de prendre au sérieux la position des femmes ("attribute weigh and  meaning to the position of the four women")
  • que les femmes ne sont pas des victimes ("are not the kind of weack women, whose voice does not count, etc.')
  • que la Cour n'apporte aucune "preuve attestant du préjudice mental ou physique causé aux enfants et aux femmes". Ce point est d'autant plus important que la Cour, pour justifier les accusations portées  contre Daniel Ambash, tente de faire une comparaison avec un autre cas (le cas Krugman), où là, "in contrast" les preuves sont tangibles.
  • que l'accusation repose  sur la "diabolisation" de l'accusé, et se fortifie d'une "perspective stricte et radicale" ("idem, point 4).
  • que les événements qui font l'objet de cette affaire "sont des événements inhabituels", qui ne constituent en rien une "calamité nationale". L'avocat fait ici référence au mode de vie marginal de la famille Ambasch.

6. Les déclarations des accusés

Le texte rend compte sans les citer (donc discours indirect libre) des déclarations de Daniel Ambash et de A. Pour sa part, Daniel Ambash dit en substance qu'il ne se reconnaît nullement dans le portrait que l'accusation a peint de lui. A , pour sa part, demande aux juges de faire l'effort de comprendre leur point de vue, et d'être sensible à la "perception" de la famille.

7. La décision

Ce passage revient sur l'énumération des faits reprochés aux accusés, réitérant le postulat ainsi que le scenario d'une mise en esclavage accompagnée de maltraitances diverses (accusation reposant surtout, rappelons le, sur la foi du principal témoin à charge, la dénommée S.).

Notons une fois de plus que la Cour reconnaît que les femmes présentent  nombre de qualités humaines ("Indeed, the defendant's wives are intelligent and smart and all of them able to express themselves and yearns for him (Daniel Ambash) even today"), mais la Cour maintient que ce sont des victimes ("after some of them were substantially damaged by his methods and decisions”).

La Cour conclue par  une appréciation qui relève davantage du jugement social et moral que de l'évaluation pénale, objectivement étayée (comme l'a souligné la défense, cf.supra: § 6).

Il est important de citer cet énoncé qui justifie la condamnation: "Toutefois, de notre point de vue, cette atitude est inacceptable, elle est le résultat d'une mentalité victimaire qui consiste à voir l'accusé (Daniel Ambash) comme un "surhomme", auquel elles devaient plaire en lui étant soumise, en mangeant des excréments, en se punissant mutuellement, etc." (idem, §.8).

8. et 9. Le calcul de la peine  (merci de vous reporter au point 4).

10. La valeur sociale. Ici, la Cour réitère que le principal accusé Daniel Ambash et son complice, se sont rendus coupables d'atteinte "à la dignité humaine et à la liberté, à la dignité et à la liberté des femmes et des enfants, etc." (cf. texte du point 11).

Observons que la Cour réitère le parallèle, dénoncé par la défense, qui consiste a établir une compraison entre Daniel Ambash et l'affaire Krugman (supra: point 5, d.).

11. La Cour réitère la principale accusation, selon laquelle Daniel Ambash est le principal instigateur des évènements criminels qui lui sont reprochés, survenus sous son toit (cf. point 11)

12. cf. point relatif au calcul et à l'évaluation de la peine (supra: point 4).

13. Evaluation des déclarations de Daniel Ambash.

Étant donné que Daniel Ambash récuse les accusations et affirme qu'il n'est pas coupable de ce qui lui est reproché, cela lui est compté à charge, c'est-à-dire comme une preuve que ce présumé  criminel n'est pas même accessible au regret ni au repentir, ce qui est aggravant aux regards de la Cour ("The defendant  is responsible for his actions and on fact, fully responsible. According to his opinion, he does not need rehabilitation, he has no regrets, his way of life seems correct in his eyes").

Observons également que le jugement social que la Cour a jusque là porté à l'endroit de la famille Ambasch s'étend aussi aux gens auxquels il ouvrait sa porte: "During the discussion a part of them (c'est-à-dire des connaissances venues témoigner pour Daniel Ambash) are seen as bizarre and unusual. They were warmly welcomed by the defendant and his family who were trying to bring them closer or to increase the congregation of the "Baal HaPetek").

Le préjugé social et le présupposé normatif de cette appréciation strictement morale sont  trop manifestes pour ne pas être soulignés. Notre hypothèse est que le procès de Daniel Ambash est aussi le procès de la marginalité, avec un aspect idéologique incontestable (l'establishement sécularisé juge un groupe de bohêmes soudés autour de croyances religieuses et d'un mode de vie non conforme).

Le résultat consiste à déduire que "nous avons devons nous un dossier exceptionnel par sa portée et sa gravité" et qu'"Une société civilisée ne peut pas accepter une famille qui vit selon le style de vie inventé par le premier accusé".

Que veut dire "une société civilisée"?

S'il s'avère, ce dont nous avons la conviction, que l'affaire Daniel Ambash repose aussi sur un dossier en partie fabriqué, et sur de nombreuses erreurs de procédure (au niveau de l'instruction), et une défaillance des juges (influencés par les medias, ou soumis à des préjugés), un citoyen ordinaire mais éveillé aux enjeux de société, peut s'inquiéter légitimement de ce qu'"une société civilisée", comme l'est en principe la société istaélienne, s'accomode d'un appareil judiciaire et policier capable de pareils égarements (le jugement indique que les crimes imputés à Daniel Ambash sont en réalité passibles de "hundreds of year", de plusieurs siècles de prison (cf. fin du texte, point 14). En sorte que la sentence de 26 ans d'emprisonnement doit être considérée comme l'expression d'une appréciation modérée et clémente....

Remarques de conclusion

  1. A de très nombreuses reprises (version extensive du jugement), la Cour et l'accusation se disent favorablement impressionnées  par l'expression verbale de S. (principale témoin à charge, et "presque témoin d'Etat"), comme si ce trait stylistique l'exemptait de tout soupçon. La séduction que ce témoin a pu exercer sur les juges, et prélablement sur les enquêteurs, est un élément problématique, qui, selon nous, a eu des répercussions de fond sur la conduite de l'enquête et de l'instruction.
    Rappelons ici, que les premiers interrogatoires de ce témoin n’ont tout bonnement pas été enregistrés. Pourquoi?
  2. Par ailleurs, à de nombreux endroits (cf. version extensive du jugement), la Cour reconnaît l'ampleur des violences policières à l'encontre des suspects, tout comme à l'encontre des femmes, pour ausssitôt en minimiser l'impact sur les personnes interrogées, en concluant au fait que ces conduites ne changent rien quant au fond.
    Cela est-il raisonnable? Cela est-il vraisemblable? Cela est-il acceptable selon les normes du droit international?
  3. Je soulignerai aussi  un phénomène qui a tendu à se généraliser:  alors que la plupart des enfants étaient solidaires dans la défense de leur père, à mesure que les services sociaux ont exercé leur emprise, il s'est produit chez eux un "retournement" peu commun; ils se sont transformés en accusateurs implaccables, tandis qu'une partie d'entre eux (non des moindres) était en proie à une véritable épidémie de "faux souvenirs". Notre hypothèse est que ce changement d'attitude et l'apparition de leur conviction (étayées par une imagerie fortement traumatique) pourrait être le résultat d'un travail de manipulation mentale très poussé (ce que l'on apelle M.I.C.E: "money, ideology, compromise, ego").
  4. De notre côté nous avons été témoins du retournement d'acteurs importants de cette affaire (preuve matérielle), et nous sommes également dépositaires de déclarations écrites de la plupart des enfants (aujourd'hui accusateurs de Daniel Ambash et des femmes):  ces lettres écrites incriminent directement et très précisément S., principale témoin à charge, s'agissant de la plupart des faits graves imputés à Daniel Ambash.  Ces éléments sont des leviers de rebondissement de l'affaire Daniel Ambash, ils nous paraissent  d'une grande  importance.

Rifka Shoshani – riki7@outlook.co.il
Translator of the sentence / verdict of Daniel Ambash

 

What can you say about Daniel Ambash?


A man was convicted of "slavery", "rape", "indecent assault" etc. while his "victims" explicitly tell me that those accusations are wrong. I found out that these "victims" are intelligent women, most, if not all of them with an academic background, a strong character, a will of iron, and a strong ideology which each of them had chosen according to her personal experience and discretion. At the very first glance it already seems bizarre to think that anyone could enslave them, not to mention rape or even think a tiny thought of indecent assault in their presence without them scolding him properly.

I offered them to translate the sentence and the verdict which also gave me the opportunity to explore the topic to some extent. I haven't seen all the protocols yet and probably there are quite a few contradictions between what is written there and between what we find in the verdict, but in the framework of this comment page, I will limit myself to mention just a few curiosities that I discovered in the meantime between the verdict, my personal familiarity with Daniel and the “victims” (his wives) and what people who know him well say about him.

First of all we have to keep in mind that all charges against Daniel are based on testimonies only, there is no objective proof of any criminal event mentioned in the verdict, no scientific evidence, no photographs, no records of criminal sayings and not even one forensic test was made to validate the testimonies against the defendant.

Sentence Ambash, paragraph 6: "The defense stressed that there has been no proof brought to court testifying of any mental or physical damage caused to the children or the women."

If so, the court sentenced a person to 26 years of prison without any proof of physical or mental damage!

Many witnesses only turned against the defendant in the course of the investigations and after threats from the police:

Verdict pp. 11-12, Article 10: "It has been proven that all the members of the household came to the initial investigations like one person with a uniform, denying version. There were indeed some shouting and raisings of voice on the part of the investigators during the investigations of some of the witnesses, but it had no real influence…"

Really?

We find in the verdict itself a description of how the witness called "E", who was the fifth wife of Daniel Ambash, succumbed to the pressure of the police and became a prosecution witness:

Verdict, p. 11: Lack of documentation: "Some protocols of investigations of E, of meetings between her and G (the main witness against the defendant) strangely disappeared." In the course of the Investigations she suddenly changed her mind and agreed to speak against the defendant.

And apparently there were so outstanding things that even the judges couldn't afford to ignore them in the verdict and one can indeed be surprised by the great pressure that was exerted on "E" in order to convince her to speak against Daniel Ambash, a pressure that probably most of the people in the world wouldn't resist:

Verdict p. 20, prosecution witnesses Article 15: "From August until September 2011 she left the shelter  for battered women and went back to the other women of the family and then she, too went out with two detailed statements which were recorded and filmed (5/N, 9/N) according to which it was under threats by the police that she said the things that helped the police to arrest D.A., after the interrogators had imprisoned her in hard conditions and threatened her that if she doesn't speak (say what they ask her to say) they will not let her see her daughter L again."

Verdict p.20, prosecution witnesses:  "Later in the interrogation the investigator explained to E (…) and that if she wants to see the girl again, she has to say so (p. 90).

In statement T/30 E asked again and again to see her daughter and the investigators explained to her that she has to choose between her husband and her daughter (ibid. part I, p. 12).

If even the judges who are interested in testimonies that support their verdict feel that they have to mention that this witness was put under pressure in order to agree to testify against the defendant, what should an external person think of this form of coercion?

Also J, the stepson of Daniel Ambash testifies that he was pressured by the police to speak against Daniel Ambash, but for some reason the judges weren't impressed at all:

Verdict p.20, Article 22: On 19.6.13, after the summaries were completed, J signed an affidavit which stated, that he didn't tell the truth in his testimony because they (the interrogators) threatened him that if he doesn't testify he will sit in prison instead of his father. According to the affidavit, he was questioned at that time about the acts he allegedly committed with L. They shouted at him, told him that D.A admitted sexual offenses against him and against his brother and when he denied and resolutely refused to testify, he received from the police gifts like a hat, sunglasses, a perfume which costs 700 Shekel, and those things seduced him. After receiving the gifts he was asked questions and confirmed what the interrogators asked: D.A. beat him (…). He added in the affidavit that the sudden nice behavior of the investigators confused him and that at the end he even received from them new Nike shoes."

Anyone who wants to know the character of Daniel Ambash can do so by reading the verdict and thinking the opposite.

Daniel's main occupation was and still is charity. Even when I only spoke to him at the phone I couldn't ignore his great concern for other people's welfare, even on the account of his own welfare. He sold the house he bought with the money he earned as a choreographer and devoted the money to charity. His house was all the time open to guests and whoever didn't know where to spend Shabbat had a place to stay, and he helped as much as he could everyone he knew.

But the judges wrote about him:

Verdict, page 3: "The defendant deliberately instituted an ongoing regime of domination and deprivation of liberty what led to the daily enslavement and the sexual exploitation and to his own personal gain."

For those who know him personally nothing could be further away from truth.

The women told me that a major reason for the harmony between them is Daniel's attitude: he loves each one of them and nothing can make him more happy than to see that there is harmony between them. Whoever hears them talking at the phone can't help being moved by the very special story of love and common ideology between them.

But in the verdict you read:

Verdict p. 42, Article 47: "The defendant also used his position in the household and the principles of faith to arouse feelings of jealousy among the family members (especially among the women)."

This statement too is completely disconnected from reality. Those women continue to stay together and continue to be in touch with Daniel and do everything just imaginable in order to get him out of prison. If anything of the accusations against him was true, they would be the ones who'd suffer most of all if he'd come out of prison. But I see that they would not only tolerate but really do long for his coming back what seems to me the strongest proof for his innocence. Those women wouldn't stay even for a minute with a person who'd abuse them in any form whatsoever.

The women showed me movies of all kinds of family events and trips with the Ambash family and the parents of the wives. The mother of E for example (the wife who unfortunately succumbed to the pressure of the police and became a witness of the prosecution), was employed by the Ambash family to help for the Holiday cooking and we get a general picture that the women continued to have very good relationships with their parents even after their marriage.

Verdict p. 52, Article 52: "The isolation of the family members from their families and external possibilities of accommodations made it easier for the defendant to unite the whole family around him and prevented the household members from complaining, from hearing other opinions or to be exposed to any external influence whatsoever, which would create an alternative way."

Some of the wives' parents very much wanted to testify in order to defend Daniel, but the court didn't let them do so.

In one of the movies the main prosecution witness "G" speaks very enthusiastically about the family who does a lot of charity and good deeds and don't do that for money or any kind of honor.

Whoever came to their house was very impressed by seeing a house, where everything is devoted to the ideal of getting to real Joy. They were playing music and dancing every day. Daniel would provide teachers for the children for every subject they wanted to learn. One of their teachers told me that the children are very intelligent and talented and have a great desire to learn. The most important thing for Daniel is to see that everyone is happy.

When he went to rest, the children wouldn't leave him, so that you often saw the picture where he is sleeping in bed and all the children are sitting on him. The daughter of E for example was a baby who would cry very often and only calm down when Daniel would take her into his arms. Also when you see the movies you can't help being impressed by the great love those children had for their father.

And again the facts clearly prove the opposite of the statement of the judges:

Verdict p.5, Article 5: "He made them accept his supremacy and authority and completely obey his sovereignty, while sowing fear and terror, both among the women and among the children of the family."

And again nothing could be further away from truth.

And on behalf of those who know him more thoroughly that the judges I wish Daniel with all my heart that soon the truth will come to light and that all the lies will fall and that he will reunite with his family in love and in freedom, Amen!

By Riki Shoshani

Rifka Shoshani – riki7@outlook.co.il
Traductrice du jugement et du verdict de Daniel Ambash

 

Que peut-on dire au sujet de Daniel Ambash?


Un homme a été jugé coupable d’ «esclavage», de «viol», d’ «attentat à la pudeur» etc., tandis que ses «victimes» me disent explicitement que ces accusations sont fausses. J'ai découvert que ces «victimes» sont des femmes intelligentes, la plupart, sinon la totalité d'entre elles ayant une formation universitaire, un caractère fort, une volonté de fer, et une idéologie forte que chacune d'elles avait choisi en fonction de son expérience personnelle et de son propre jugement. Au premier coup d'œil, il semble déjà bizarre de penser que n'importe qui puisse les asservir, pour ne pas mentionner les violer ou même s’autoriser un attentat à la pudeur en leur présence sans se faire gronder comme du poisson pourri.

 Je leur ai proposé de traduire le jugement et le verdict ce qui m'a aussi donné l'occasion d'explorer le sujet de façon plus approfondie. Je n'ai pas encore traduit tous les protocoles et probablement  y a-t-il pas mal de contradictions entre leur contenu et ce que nous trouvons dans le verdict, mais dans le cadre de cette page de commentaires, je me limiterai à ne citer que quelques étrangetés qui m’apparaissent lorsque je compare le verdict à mon impression personnelle en rencontrant Daniel et de « ses victimes » (ses compagnes) et avec ce que les gens qui connaissent Daniel disent de lui.

Tout d’abord nous devons garder à l'esprit que toutes les accusations portées contre Daniel sont basés uniquement sur des témoignages, il n'y a aucune preuve objective d'un acte criminel mentionné dans le verdict, aucune preuve scientifique, pas de photos, pas d'enregistrements de paroles criminelles et même pas un test judiciaire a été fait pour valider les témoignages contre l'accusé.

Jugement Ambash, paragraphe 6: "La défense a souligné qu’aucune preuve n’a été présentée au tribunal qui témoigne de dommage physique ou mental quelconque causé aux enfants ou aux femmes."

Si tel est le cas, le tribunal a condamné une personne à 26 ans de prison sans aucune preuve de dommage physique ou mentale!

De nombreux témoins ne se sont retournés contre l'accusé qu’au cours de l'enquête et qu’après avoir été menacés par la police:

Verdict 11-12, article 10: "Il a été prouvé que tous les membres de la famille sont venus aux enquêtes initiales comme une seule personne avec la même version qui nie les accusations. Il y a eu, en effet, des cris et parfois les interrogateurs ont levé le ton au cours des interrogatoires de certains témoins, mais cela n'a pas vraiment eu d'influence ... "

Pas vraiment ?

Nous trouvons dans le verdict-même une description de la façon dont la témoin appelé «E», qui était la cinquième compagne de Daniel Ambash, a succombé à la pression de la police et est devenu une témoin de l'accusation:

Verdict, p. 11: Manque de documentation: "Certains protocoles d'interrogatoires de E, de rencontres entre elle et G (la témoin principale contre l’accusé) ont étrangement disparu."

Au cours des enquêtes, elle a soudainement changé d'avis et accepté de parler contre l’accusé.

Et apparemment, il y avait des choses si exceptionnelles que même les juges ne pouvaient pas se permettre de les ignorer dans le verdict . On peut en effet être surpris par la grande pression qui a été exercée sur «E» afin de la convaincre d’accuser Daniel Ambash, une -pression à laquelle probablement la plupart des gens n’auraient pas su faire face:

Verdict p. 20, témoins de l'accusation Article 15: "De Août à Septembre 2011, elle a quitté le refuge pour femmes battues et retourna avec les autres femmes de la famille et elle a fait deux déclarations détaillées qui ont été enregistrés et filmés (5 / N , 9 / N) ) selon lesquelles elle a cessé d’être menacée par la police lorsqu'elle a dit ce qui aiderait la police à arrêter Daniel Ambash,. Elle a parlé après avoir été emprisonnée  par les interrogateurs dans des conditions difficiles et après avoir subi  toutes sortes de menaces dont celle de ne plus pouvoir revoir sa fille L. si elle ne parlait pas (si elle ne disait pas ce qu’ils exigent qu’elle dise),".

Verdict p.20, témoins de l'accusation: «Plus tard, lors de l'interrogatoire l'interrogateur a expliqué à E (...) et que si E. veut revoir sa fille, elle doit dire ceci (p. 90).

Dans la déclaration T/30 E a redemandé encore de voir sa fille et les interrogateurs lui ont expliqué qu'elle devait choisir entre son mari et sa fille (partie ibid., I, p. 12).

Si même les juges, favorables aux témoignages allant dans le sens de leur verdict, se sentent forcés de mentionner que cette témoin a été mise sous pression pour l’engager à témoigner contre l'accusé, que doit penser une personne qui  travaille hors de ce système de cette forme de coercition ?

J, le beau-fils de Daniel Ambash témoigne qu'il a été contraint par la police à parler contre Daniel Ambash, mais bizarrement les juges n'en ont pas tenu compte :

Verdict p.20, article 22 : Le 19/06/13, après que les résumés ont été achevés, J ai signé un affidavit dans lequel j’ai déclaré avoir menti dans mon témoignage parce qu'ils (les interrogateurs) m’avaient dit que si je ne l’accuse pas, je serai mis en prison à la place de mon père. Selon cette déclaration  J. a été interrogé à l'époque sur les actes qu'il aurait commis avec L. Ils lui criaient dessus, ils lui disaient que DA avait admis des infractions sexuelles contre lui et contre son frère et quand il a nié et résolument refusé de témoigner, il a reçu des cadeaux de la police comme un chapeau, des lunettes de soleil, un parfum qui coûte 700 shekels, et ces choses l’ont séduit. Après avoir reçu les cadeaux ils lui ont posé les mêmes questions et il a confirmé ce que les interrogateurs ont demandé : Daniel Ambash l’a battu (...). Il a ajouté dans la déclaration que la gentillesse soudaine des interrogateurs l’a rendu confus et qu’à la fin, il a même reçu d'eux une nouvelle paire de chaussures Nike ".

Celui qui veut connaître la personnalité et le caractère de Daniel Ambash peut le faire par la lecture du verdict : il suffit  d’imaginer le contraire.

L’activité principale de Daniel était et est toujours la charité. Même quand je lui ai parlé au téléphone, je ne pouvais pas ignorer sa grande préoccupation pour le bien-être des autres, même sur le compte de son propre bien-être. Il a vendu la maison qu'il avait achetée avec l'argent qu'il avait gagné en tant que chorégraphe et a consacré tout l'argent à la charité. Sa maison était tout le temps ouverte aux invités (surtout ceux qui venaient sans invitation) et celui qui ne savait pas où passer Chabbat avait où manger et dormir, et il a aidé le mieux possible tous ceux qu'il connaissait.

Mais les juges ont écrit à son sujet:

Verdict, page 3: «L’accusé a délibérément institué un régime permanent de domination et de privation de liberté ce qui a conduit à l'asservissement quotidien et l'exploitation sexuelle à son propre gain personnel."

Pour ceux qui le connaissent personnellement rien ne pourrait être plus loin de la vérité.

Les femmes m'ont dit que la raison principale pour l'harmonie entre elles, est l'attitude de Daniel : Il les aime toutes et rien ne peut lui faire plus plaisir que de voir qu'il y a de l’harmonie entre elles. Celui qui les entend parler au téléphone avec Daniel ne peut pas s'empêcher d'être ému par l'histoire d'amour très spéciael et l’idéologie commune entre eux.

Mais dans le verdict vous lisez :

Verdict p. 42, article 47 : " L'accusé a également utilisé sa position dans le ménage et les principes de la foi pour susciter des sentiments de jalousie entre les membres de la famille (en particulier chez les femmes) "

Cette déclaration est complètement déconnectée de la réalité. Les femmes continuent à rester ensemble et à rester en contact avec Daniel . Elles sont résolues à faire l’impossible afin de le faire sortir de prison. Si n’importe quelle accusation portée contre lui était vraie, elles seraient les premières à pâtir du fait qu’il sorte de prison. Mais je vois qu’elles feraient vraiment tout pour qu’il rentre, ce qui me semble la meilleure preuve de son innocence. Ces femmes ne resteraient même pas une minute avec une personne qui les abuserait sous quelque forme que ce soit.

Les femmes m'ont montré des films de toutes sortes d'événements familiaux et des voyages avec la famille Ambash et les parents des compagnes. La mère de E par exemple (la femme qui, malheureusement, a succombé à la pression de la police et est devenu une témoin de l'accusation), a été employée par la famille Ambash à aider pour la cuisson des fêtes et nous obtenons une image générale que les femmes ont continué à avoir de très bonnes relations avec leurs parents, même après leur mariage.

Verdict p. 52, article 52: «L'isolement des membres de la famille de leurs familles et des possibilités externes d'hébergement l’ont rendu plus facile pour l’accusé d'unir toute la famille autour de lui et a empêché les membres de la famille de se plaindre, d'entendre d'autres opinions ou d'être exposés à toute influence extérieure que ce soit, ce qui leur ouvrirait une autre façon de vivre".

Certains des parents des épouses voulaient témoigner pour défendre Daniel, mais le tribunal les a empêchés de le faire.

Dans un des films la témoin principale, "G", parle avec beaucoup d'enthousiasme de la famille qui fait beaucoup d’actes de charité et de bonnes œuvres et qui n’agit pas pour de l'argent ou un honneur quelconque.

Celui qui  est entré dans leur maison est très impressionné en voyant que  tout est consacré à l'idéal d'obtenir la vraie joie. Il y avait de la musique et de la danse tous les jours. Daniel se donnait beaucoup de peine pour fournir à  tous ses enfants des enseignants pour tous les sujets qu'ils voulaient apprendre. Un de leurs professeurs m'a dit que les enfants étaient très intelligents et talentueux et avaient un grand désir d'apprendre. La chose la plus importante pour Daniel était de les voir tous heureux.

Quand il allait se reposer, les enfants ne voulaient pas le quitter, de sorte qu’on voit  des photos  où il dort dans son lit et tous les enfants sont assis  près de lui. La fille de E par exemple, était un bébé qui pleurait très souvent et se calmait seulement quand Daniel la prenait dans ses bras. Quand on voit les films on ne peut pas s'empêcher d'être impressionné par le grand amour que ces enfants avaient pour leur père.

Une fois de plus les faits prouvent clairement le contraire de la déclaration des juges:

Verdict p.5, l'article 5: «Il leur a fait accepter sa suprématie et son autorité et les a fait obéir complètement à sa souveraineté, tout en semant la peur et la terreur, à la fois chez les femmes et chez les enfants de la famille."

Et une fois de plus rien ne pourrait être plus loin de la vérité.

Et au nom de ceux qui le connaissent Daniel bien mieux que les juges je lui souhaite de tout mon cœur que bientôt la vérité éclate, et que tous les mensonges tombent et qu'il puisse être réunir avec sa famille dans l'amour et  la liberté, Amen !

Par Riki Shoshani

 

Rifka Shoshani – riki7@outlook.co.il
מתרגמת של גזר הדין והכרעת הדין של דניאל אמבש

 

מה יש לך להגיד על
דניאל אמבש?

אדם הורשע ב"החזקה בתנאי עבדות", ב"אונס", ב"מעשים מגונים" וכו' ואילו ה"קורבנות" שדיברתי איתן אומרות לי במפורש שהדברים לא נכונים. מדובר בנשים אינטליגנטיות, רובן עם השכלה אקדמית, עם אופי חזק, בעלות רצון ברזל משלהן ועם השקפת עולם שכל אחת בחרה לפי הניסיון האישי ולפי שיקול דעתה. כבר במבט ראשן הדבר נראה לי הזוי לחשוב שמישהו יצליח לשעבד את אותן נשים ומעבר לכך לאנוס אותן או אפילו לחשוב מחשבה זעירה על מעשים מגונים בלי שהן תנזופנה בו כמו שצריך.
הצעתי להן לתרגם את גזר הדין ואת הכרעת הדין מה שגם נתן לי הזדמנות קצת לחקור את הנושא. לא ראיתי עדיין את כל הפרוטוקולים ומן הסתם קיימות גם סתירות בין מה שכתוב בהן ובין מה שמופיע בהכרעת הדין, אך במסגרת דף תגובה זה אסתפק בכך לציין כמה קוריוזים שגיליתי בין הכרעת הדין ובין ההכרות האישית שלי אתו ועם מי שמכונות ה"קורבנות" (נשותיו),ועם מה שהחברים שמכירים אותו היטב אומרים עליו.
ראשית חשוב לציין שכל האישומים נגד דניאל מתבססים על עדויות בלבד, אין בהכרעת הדין שום ראיה אובייקטיבית למעשים פליליים, אין ראיה מדעית, אין ראיה חפצית, אין צילומים המעידים על ארוע פלילי, אין הקלטה של אמרות מפלילות, אין הודאה מפי הנאשם ואין אמירות מפלילות מפיו, לא נעשתה בדיקה להוכחת אינוס במכון הלאומי לרפואה משפטית כפי שצריך לבדוק בתיקי אינוס, זה הכל פרי הדמיון בלבד.

בגזר הדין סעיף 6 כותבים השופטים: "הסנגור הדגיש, כי אין לפני בית המשפט הוכחה לנזקים נפשיים או פיזיים שנגרמו לילדים או לנשים."

כלומר:בית המשפט פסק 26 שנות מאסר מבלי שנגרם שום נזק נפשי ומבלי שנגרם שום נזק פיזי לאף אחד מבני המשפחה!!!

לפי הכתוב בהכרעת הדין כל העדים התחילו להתהפך נגד הנאשם רק במהלך החקירה ורק אחרי איומים קשים מצד המשטרה:
ציטוט מתוך הכרעת הדין עמ' 11-12 סעיף 10:
"הוכח כי כל בני המשפחה התייצבו לחקירות הראשונות כאיש אחד בגרסה אחידה ומכחישה..."
כלומר כולם כאחד טענו בחקירות המשטרה שהדברים המתוארים לא ארעו. והשופטים ממשיכים וכותבים בהכרעת הדין:
"צעקות והרמת קול מצד החוקרים אכן היו בחקירת חלק מהעדים, אך לא הייתה לכך השפעה של ממש."
האומנם?
נמצאים בהכרעת הדין תיאורים איך העדה המכונה S', שהייתה האישה החמישית של דניאל אמבש, נכנעה ללחצים של המשטרה והפכה להיות עדת מדינה.
הכרעת הדין עמ' 11: משום מה נעלמו לחוקרים חלק מהחקירות בעיקר החקירות של S' לפני שהיא שינתה גרסה כמו כן נעלם גם התיעוד של המפגשים בינה לבין O' - העדה המרכזית נגד הנאשם. במהלך החקירות, בדרך-לא-דרך היא פתאום שנתה את דעתה והסכימה לדבר נגד הנאשם. אך ,משום מה ,בית המשפט קבע לגבי החקירות שנעלמו: "מדובר בחלק זניח, המתייחס בעיקר אל התחלת החקירות", כלומר, אל התקופה לפני שהיא נכנעה לאיומי המשטרה.
אך כבר מהפרוטוקולים שכן נשמרו אפשר אכן להתרשם ולראות שהופעל עליה לחץ גדול לדבר נגד דניאל אמבש, לחץ שאולי רוב העולם לא יכול היה לעמוד בו:
ציטוט מתוך הכרעת הדין עמ' 20, עדי תביעה סעיף 15:
"(העדה S') בחודשים אוגוסט-ספטמבר 2011 עזבה את המעון ולמשך מספר שבועות חַזרָה לשאר נשות המשפחה, אז גם יצאה בשתי הצהרות מפורטות, מוקלטות ומצולמות (נ/5, נ/9) לפיהן, תחת איום המשטרה, אמרה דברים שעזרו למשטרה לעצור את ד.א., וזאת לאחר שהחוקרים כלאו אותה בתנאים קשים ואיימו שאם לא תדבר ימנעו ממנה לראות את בתה ל',שהופרדה ממנה עם תחילת החקירה על ידי פקידי הרווחה."

ציטוט מתוך הכרעת הדין עמ' 20, עדי תביעה סעיף 16: "... כאשר S'. שאלה מתי תראה את בתה השיבו לה החוקרים "הכל תלוי בך" (ת/26, עמ' 11), "אם את רוצה את הילדה הזאת בחזרה, קחי את האחריות", והוסיפו כי מוצא פיה קריטי לה ולל' (שם, 61, 62). החוקרת הבהירה לה. כי היא אינה לוקחת אחריות: "את לוקחת הכול על עצמך. את לא מספרת את כל הסיפור, זה נכון אבל את מספרת אותו כאילו שאת אשמה. את יודעת שאת לא אשמה", וS' השיבה, הן בצעקה והן בחוצפה, ש"זה שטויות" (שם, 76). בהמשך האמרה הסבירה החוקרת לה. כי לא היא זו שגררה הילדה לחדר , וכי אם ברצונה לראות את ל' עליה להגיד את זה (עמ' 90). בחקירה נוספת (ת/28) הסבירה החוקרת לה. כי המשטרה יכולה לעזור (בענין הילדה) דרך גורמי הרווחה והשאלה הינה מהי עמדתה של S'. (עמ' 11, 12). באמרה ת/30 ביקשה S'. שוב ושוב לראות את בתה והחוקרים הסבירו לה כי עליה לבחור בין הבעל לבין הבת (שם, חלק א' עמ' 12). S' הבהירה בהמשך כי עד שלא תדע מה קורה עם ילדתה לא תוכל לשתף פעולה עם המשטרה (שם, עמ' 34).

יש לציין כי ל' הוחזרה למשמורת של S'. בחלוף כשנה, באוגוסט 2012."

ניתן לראות בבירור שהכתיבו לעדה S' שעליה להפליל את בעלה על מנת לקבל את ביתה - ל' .

גם העד B', בנו החורג של דניאל אמבש מעיד על כך שהופעל עליו לחץ מצד המשטרה לדבר נגד דניאל אמבש, אך משום מה השופטים לא התרשמו מכך בכלל:
ציטוט מתוך הכרעת הדין עמ' 12 סעיף 10:
"...באשר לזיהום עדויות ביחס לעד B': במהלך חקירותיו היו ניסיונות של החוקר להזכיר לו נושאים מסוימים...."
ציטוט מתוך הכרעת הדין עמ' 20, עדי תביעה סעיף 22:
"...ביום 19.6.13, לאחר שלב הסיכומים, חתם B' על תצהיר בו הצהיר כי לא אמר אמת בעדותו, כיוון ש(החוקרים) הפחידוהו שאם לא יעיד ישב במקום אביו בכלא. לפי התצהיר, הוא נחקר בזמנו על מעשים שלכאורה ביצע בל', צעקו עליו, סיפרו לו שד.א. הודה בעבירות מין כלפיו וכלפי אחיו, וכאשר הכחיש ועמד בסרובו להעיד ולספר, קיבל מהשוטרים מתנות: כובע, משקפי שמש ובושם בשווי 700 ₪ ואלה ריצוהו. לאחר קבלת המתנות נשאל שאלות ואישר את שאמרו לו החוקרים... כן הוסיף בתצהיר כי נחמדות החוקרים בלבלה אותו וכי בסוף אף קיבל מהם נעלי נייק חדשות. "

מי שרוצה לדעת מה אופיו של דניאל, שיקרא את הכרעת הדין ויחשוב את ההפך.

דניאל עסק בלי סוף בפעולות צדקה וחסד. את הבית שקנה כשעבד ככריאוגרף מכר והקדיש את הכסף לצדקה. ביתו תמיד היה פתוח לאורחים, ועזר ככל יכולתו לכל מי שהכיר אותו.

והשופטים כתבו על אופיו:
הכרעת הדין, עמ' 3: "הנאשם הנהיג באופן מכוון משטר מתמשך של שליטה ושלילת חירות, שהביא להעבדתן היומיומית של הנשים ולניצולן המיני לטובתו האישית."
איך אפשר להאמין לאקסיומה שכזו כאשר רואים שהנשים תומכות בו עד עצם היום הזה , כאשר הוא כבר כמעט 3 שנים סגור בכלא ובודאי במצב שאין לו שום שליטה עליהן??.
אותה עדת תביעה S' הייתה הנהגת של המשפחה עם רכב צמוד אליה , עם חשבון בנק משלה ועם דירה שכורה על שמה בת"א בנוסף לדירה שגרה בה עם דניאל בירושלים, איך יתכן שבמשך 8 שנות נישואיה לדניאל לא ניסתה אף פעם לקום ולעזוב את המקום אם היא כ"כ סבלה שם ??? איך יתכן שאותן הנשים המתוארות בהכרעת הדין כ"מנוצלות מינית" לא נשאלו ע"י בית המשפט האם נוצלו מינית , ולהיפך לאורך כל עדותן תמכו בדניאל ודיברו בזכותו,ובית המשפט האשים את דניאל ב-6 מקרי אינוס כלפי נשים שאומרות בצורה ברורה וחד משמעית שהוא מעולם לא אנס אותן ?!!!

סיבה מרכזית להרמוניה שיש בין הנשים היא בזכות דניאל: הוא אוהב כל אחת מהן ושמח ביותר שגם הן אוהבות אחת את השנייה.כששומעים את שיחות הטלפון ביניהם מבינים שיש כאן סיפור מאוד מיוחד של אהבה ואידיאולוגיה משותפת.

ומשום מה כתוב בהכרעת הדין:
הכרעת הדין עמ' 42 סעיף 47: "הנאשם גם ניצל את מעמדו בבית ואת עקרונות האמונה כדי לעורר בבני המשפחה (ובמיוחד כאמור בנשים) תחושות של קנאה הדדית.."
זו המשפחה היחידה שהכרתי שהבסיס האידיאולוגי שלה הוא ללא הבדלי מעמד, כולם שווים.
הנשים עד היום , גם לאחר 3 שנים מאז שהמשטרה פירקה את המשפחה והפרידה בין כולם ואסרה עליהן להיפגש נלחמות להיות ביחד וחיות ביחד בדירה קטנה – האם זו לא עדות בפני עצמה המוכיחה על האבסורדיות והשקר של הכרעת הדין ???

הנשים הראו לי סרטונים שהמשפחה צילמה בהם רואים את הקשרים המשפחתיים של הנשים עם הוריהן ומשפחתן , בסרטונים רואים ביקורים באירועים משפחתיים, בחתונות, שבע ברכות שאחת המשפחות ארגנה למשפחת אמבש, טיולים משותפים בכנרת עם ההורים ומשפחת אמבש, הליכות משותפות לבית הכנסת, בישולים משותפים, האימא של העדת מדינה S' קיבלה עבודה כטבחית למשפחה בחגים בתשלום, גם הייתה מקבלת עזרה כספית ממשפחת אמבש בתקופות קשות בחייה, וביתה היתה עושה לה כל יום שישי קניות בשוק ומביאה לה ארגזים של ירקות לכבוד שבת. הילדים היו הולכים אליה לפני פורים להכין משלוחי מנות, הוריה של S' מצולמים במספר ביקורים בבית משפחת אמבש וגם בפורים, גם בתוכנית 360 של ערוץ 2 שנעשתה על משפחת אמבש 4 חודשים לפני המעצר אפשר לראות את S' מבקרת את משפחתה, והאם אומרת בשמחה: "..אני יודעת שהיא מאושרת וזה מה שחשוב"
ואפילו כשהשתחרר האח של עדת המדינה S' מבית הסוהר נסעו אליו כל בני המשפחה ברכב גדול עם רמקולים כדי לקבל את פניו בשירים וריקודים לכבוד השחרור ולהסיע אותו חזרה לביתו.
כאמור כל זה ראיתי בקלטות הוידיאו הביתי.
הכרעת הדין עמ' 52 סעיף 52:" ניתוקם של בני הבית מקרובי משפחתם ומגורמים חיצוניים הקל על הנאשם לאחד סביבו את המשפחה, ומנע מבני הבית את האפשרות להתלונן, לשמוע דעות מנוגדות או להיחשף להשפעה חיצונית כלשהי, שהיה בה כדי ליצור אלטרנטיבה לדרכו."

לא יאומן שהשופטים מדברים על ניתוק מהמשפחות כאשר המציאות מוכיחה את ההיפך!
דיברתי עם כמה מההורים של הנשים שאמרו לי שהם מאוד רצו לבוא להעיד לטובת דניאל אך בית המשפט לא אפשר זאת.

ישנו סרט וידאו בו עדת התביעה O' מספרת בהתלהבות על משפחה שעושה הרבה מאוד פעולות של צדקה וחסד והם עושים הכול לא בשביל כסף ולא בשביל כבוד!!!
מי שהגיע אליהם הביתה קיבל רושם שמדובר בבית שבו הכול לשמה, הכול על מנת להגיע לשמחה אמתית.
כל יום היו בבית ניגונים וריקודים, כל ילד למד לנגן על כלי מוסיקה אחר ויחד עם דניאל הם הקימו להקה שהופיעה בהתנדבות כדי לשמח ולחזק .דניאל מאוד רוצה להיטיב עם כולם ולראות שכולם נהנים. גם עם הילדים הוא אבא וחבר, הילדים מאוד מוכשרים, הם רוצים ללמוד ולומדים ומתעניינים בכל.ובנוסף ללימודים השגרתיים הילדים הקטנים ביקשו ללמוד לרקוד ברייקדנס וקיבלו מורה פרטי שהיה מגיע כל שבוע מת"א ללמד אותם, הם למדו קפוארה,קראטה, שחיה, רכיבה על סוסים, הבנים הגדולים למדו עריכת סרטים, עריכת סאונד, גרפיקה ממוחשבת, התקנת מזגנים, פיתוח קול, נהיגה, למדו צילום, תפירה, בישול, תיווך ועוד..
כשהוא הלך לנוח כל הילדים לא רצו לעזוב אותו והיו עליו. בתה של S' למשל, הייתה ילדה שלעתים קרובות צרחה ובכתה ורק נרגעה כשדניאל חיבק אותה. יש סרטונים שמראים את האהבה שבין הילדים והאבא שלהם שזה ממש ממיס את הלב.
אך בהכרעת הדין אומרים עליו:
הכרעת הדין עמ' 5 סעיף 3: "גרם להן לקבל את עליונותו ולסור למרותו באופן מוחלט, תוך שהוא זורע פחד ואֵימה, הן בקרב הנשים והן בקרב ילדי המשפחה." -
האומנם?????

ובשם כל אלה שמכירים אותו, לדעתי יותר זמן ובאופן יותר יסודי מאשר השופטים, מאחלים לו מכל הלב שבמהרה יזכה שהאמת תצא לאור וכל השקר ייפול ויתאחד שוב עם משפחתו באהבה ובחירות . אמן.


Professor Boaz Songero is a leading authority on criminal law. He is the Hed of the Criminal Law & Criminology Department at the College of Law and Business he founded in Ramat Gan, and wrote more then 50 articles : How You Could Land in Jail for Committing no Crime (Haaretz journal, 2014) and several books : Convicting the Innocent- Causes and Solutions (2014), Safety from false convictions (2016)